"וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ"
בימים הללו בין חג הפסח לחג השבועות מציינים אנו "בספירת העומר", אך ישנה עוד ספירה המסתיימת בימים אלו, ספירה נרחבת יותר מחמישים יום, ספירה של חמישים שנה, שבע שבתות שנים עד לשנה הזאת, שנת היובל לשחרור ירושלים. בעקידת יצחק הגיעו אבותינו לראשונה אל הר המוריה והנה לפני חמישים שנה היה עוד מעמד הר המוריה, צה"ל לא תכנן לבוא כלל עד שערי ירושלים, התכנון של ראשי המדינה והצבא היה רק לעצור את ההתקפה והנה "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים".
לפני חמישים שנה כשנפלו החומות והעיר שבה ונתאחדה, כשבלבבות פועמים עברנו את הריסות החומה שהפרידה בנינו למקום המקודש ביותר, התרפקנו על אבני הלבבות אשר מזה שנים לא חשו ברטט היד היהודי הנוגעת, בשפתיים הצורבות של האדם מישראל, וחשבנו שהנה הגענו אל הגאולה השלימה אך גילינו כי רגלינו עומדות רק בשער ולא מעבר.
מאחר שכבר "אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה", כדי שנעבור את השער ונגיע אל הגאולה השלישית, לירושלים של מעלה, לבית המקדש חובה עלינו לפני זה להכניס את הקב"ה בירושלים של מטה.
רבים אינם מבינים מהו החידוש ביום ירושלים, הרי כבר חגגנו את הקמת מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו בה' באייר, מה התחדש בכ"ח באייר? שאלה זו זהה לשאלה מהו ההבדל בין חג הפסח לחג השבועות? בחג הפסח יצא עם ישראל לחירות גופנית מהשעבוד המצרי, וכך ביום ה' באייר יצא עם ישראל לחירות גופנית משעבוד אומות העולם, אך התכלית של יציאת מצרים הינה חג השבועות, המהווה את המשמעות הרוחנית ליציאת מצרים, וכך גם יום ירושלים, מסמל את המהות והמטרה של יום העצמאות, הכנסת הרוח אל תוך הגוויה הלאומית.
לעולם יחול ה' באייר באותו היום של שביעי של פסח, השניים הללו מסמלים את צאתנו מכל סוגי המיצרים בהם היינו במשך הדורות. ולעולם יחול יום כ"ח אייר, באותו היום בשבוע בו יחול חג השבועות. מה שלא הסתיים בשביעי של פסח התחיל להסתיים ביום ה' באייר, ומה שלא הסתיים במעמד הר סיני מתחיל להסתיים ביום ירושלים.
"ציון" מסמלת את הצד החומרי, החיל והחוסן, "ירושלים" מסמלת את הצד הרוחני, הקדוש, שילובם של השתיים יחדיו יוצר לאומיות קדושה, וכפי ציוויו של הקב"ה "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", בראשית מטעו של עם ישראל נתגלתה השאיפה להקים ציבור אשר ישמור את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ולמילוי שאיפה זו צריך שציבור זה יהיה דווקא בעל מדינה פוליטית וכסא ממלכה לאומית ברום התרבות האנושית. חידושו של אברהם אבינו אינו בהיותו צדיק, חסידי אומות העולם קיימים יש לגויים, חידושו של אברהם אבינו הינו יצירת ציבור כולו הנאמן ושומר על מצוות ה', ציבור שחייו הולכים לפי החוק האלוקי, חיים בהם כל מערכות המדינה הינם קודש, רק לאחר שיתקיים הציווי הזה וניצור מלכות לאומית אשר הולכת בדרך של קודש ונכניס את רבש"ע בירושלים של מטה יוכל הקב"ה לבוא בירושלים של מעלה.
חמישים שנה הילדה הנעימה והאהובה ביקשה את הבובה שושנה, את אמריקה הקטנה של המזרח התיכון, והיום לאחר ספירת שבע שבתות שנים והגעה אל שער הנ', לשער הכתר, הגיע הזמן לכתוב פרק חדש בהיסתוריה הישראלית, פרק של גאולה רוחנית, פרק של חירות שאינה תלויה במצב הגופני, אלא חירות של עבד ה' שהוא לעולם בן חורין, בכל שנה ושנה התעלה עם ישראל והתקדם לעבר החזון האלוקי של ממלכת כוהנים וגוי קדוש, הגיע הזמן כיום לאחר חמישים שנה, לרשום פרק חדש במציאות הישראלית, פרק בו הילדה הנעימה והאהובה שכבר אינה חיוורת וגופה התחזק וגדל, דורשת ממלכת כוהנים וגוי קדוש, דורשת מציאות בה המדינה וכל מוסדותיה מושתתים על תורת ה', עלינו נחתור אל עבר גאולה רוחנית, גאולה בה הכלכלה קדושה, הצבא קדוש וכך כל חיי החול בעם ישראל אינם ככול האומות אלא קדושים באות ברית קודש.
אותו המאבק בין יעקב לעשיו, בין ישראל לאדום, בין עם ישראל לתרבות המערב תוסס על המתח הזה, על כינון מלכות קדושה, יצחק ראה את בניו כמשתפי פעולה: יעקב "הישיבה בוחר" ועשיו "איש המעשה", אך רצה הקב"ה ויהיה איש אחד המכיל בתוכו את שתיהם, "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו".
"ועל פני כל העם אכבד" נדע נא כי רק אז יש לנו את הזכות למדינה, בהשתמש בכל אשר זכינו למען הגדלת כבוד ה' והמלכתו. אם נדע להשליט בתוכנו חוקי צדק ואמת, אם נדע שלא ישכן באוהלנו עוולה, אם נדע כי אין בקרבנו מחוסר לחם, בגד ודירה, כי אין בקרבנו ספסרים המספסרים בדמם של אחרים. אם תקום המדינה ותתבסס על העמקת הערכים המקוריים של ישראל – שמירת שבת, שמירת טהרת בנות ישראל, ושמירת הכשרות אז נדע כי לא לריק נפלו אחינו כי יש להם שארית. בזאת ורק בזאת ננוחם.
2084 שנים עברו על האנושות מאז בריחתו מאחריות של האדם הראשון ועד לקריאתו של אברהם אבינו "הנני". בקריאת הנני הביע אברהם אבינו אחריות, ונענה לקול האלוקי המשווע "להתעוררותא דליתתא", וגם אנו, הדוד דופק על דלתנו ומחכה שנפתח לו ושנצעק 'הנני', הננו כאן לרומם את מלכותך ולהגשים את הצו האלוקי של ממלכת כוהנים וגוי קדוש, מחכה לנו רבש"ע שנרים את היד ונענוד את טבעת הנישואין בין הדוד לרעיה, נמשיך את "דשעבידו לאורייתא" של ישראל סבא ונביא את הגאולה השלישית, בקיום הציווי האלוקי "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
הכותב לומד בישיבת 'הכותל'