ההשגחה הפרטית והכללית קבעה שהרב קוק יעלה לארץ ישראל בכ"ח באייר תרס"ד (1904), לימים מה שהננו חוגגים כ"יום ירושלים" וריקוד הדגלים. ניתן להאריך במשמעותה ובמרכזיותה של ירושלים והדגלים במשנתו, אך די להדגים במה שכינה את התנועה שהקים, בשם: "דגל ירושלים".
תנועה זאת שאפה לאחד לפעילות משותפת, את כל הכוחות החרדים והדתיים אוהבי ארץ ישראל, אנשי המזרחי ואגודת ישראל גם יחד, כל אלה המבינים "כי שייכותו של עם ישראל לארצו נובעת מהמקור הא-לוהי" (ראו אגרות הראיה ג, עמ' קעג: "... על כן בהיות המטרה האחרונה לציונות הכללית - החוסן הלאומי הגשמי, שאפילו אם נכניס בתוכה זרמים דתיים יהיו נראים כטפלים... ובכל פעם בהיפגשם יחד העניינים העולמיים והדתיים - יהיו האחרונים נדחים מפני הראשונים... אבל דגל-ירושלים מבטא הוא במציאותו שהמטרה הראשית היא יסוד הקדש... ולהגדה ציבורית זו אנו צריכים כעת להסתדרות שלמה שתביע אותה, ורוח זה לא ניתן למזרחי ביסודו... וע"י השבת אור הקדש... נחזק את היסוד הפוליטי באמת והדר. ודבר זה לא יצא אל הפועל ע"י הדרך האיטי המזרחי, כי אם ע"י ההופעה החדשה של הסתדרות תחייתית לשם כך ביחוד ..".), ולתקן את מה שהחליטו בקונגרס הציוני שחלילה "הציוניות דבר אין לה עם הדת". (אגרות שם, עמ' קעא-קעג).
זכינו למצוא בע"ה במרכז התיעודי של 'בית הרב', דרשה מפורטת בת 7 עמודים בנושא חשיבות הדגל הלאומי, שנשא הרב בטקס הכנסת דגל הגדוד העברי לבית הכנסת ה'חורבה' בל' בכסלו תרפ"ו. יצוין שכולם: היהודים, הערבים, האנגלים וכן עיתונות התקופה (כולל ציורים משוערים!) התייחסו לכך שכביכול מדובר בדגל הלאומי של עם ישראל, למרות שהתברר בסוף שהדגל של הגדוד העברי היה שונה מדגל הכחול-לבן הרגיל. כמו כן ידע הרב היטב שקיימות בעיות דתיות בקיום המצוות בגדוד (ראו אגרות הראיה ג, עמ' קלו-קלז, ו-קמא), ובכל זאת הדבר לא העיב על התלהבותו להם ולדגלם ולמה שהם מסמלים.
הרב קוק משה נחמני
מצויין שחז"ל אף מוסרים לנו שהמציא (!) עם ישראל את הדגלים לכלל האנושות, ושמלכויות העולם העתיקו את הרעיון מאיתנו.
להלן הנקודות העיקריות בדרשת הרב ובתפילתו שחיבר לאותו מעמד:
1. דגל לאומי ודגל צבאי אינם זרים כלל למקורות ישראל.
2. הרב התייחס אל הדגל כממלא את הלב הערצה, כבוד וחיבה, ושיש בכך אף "קוי קדושה".
3. הדגל מסמל את תהליך הגאולה שאנו בעיצומו.
4. הרב ראה בדגל כמסמל את השאיפה הלאומית ואת הייחוד הלאומי שלנו, הקשורים להיותנו ממלכת כוהנים וגוי קדוש, מקבלי התורה.
5. הרב ראה ערך נצחי (!) בנאמנות לדגל ("אנו נאמנים נצח לדגלה") ולרעיון שבו - ההכרה שיש בישראל נשמה לאומית קדושה ומיוחדת.
6. קיימת חשיבות ומשמעות גם לדגלי אומות העולם. השלום הנצחי העולמי בנוי על הוקרת המיוחד שבכל דגל ושבכל לאום, וכל שכן בישראלי, כסמל לעם סגולה.
7. הדגל מסמל את פלא קיבוץ הגלויות שאנו חוזים בראשיתו בעינינו ("ושא נס לקבץ גלויותנו").
8. הדגל מסמל את כיבוש ארץ ישראל, ומבטא את העובדה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
9. הדגל מזכיר את הקדושים שמסרו נפשם במלחמה נגד האויב.
10. הדגל מסמל את גבורת ה' בתשועת ישראל.
11. הדגל מסמל את גבורת צבאות ישראל.
כמובן, כל מה שנאמר לגבי דגל הגדוד נכון שבעתיים לגבי דגל המדינה והצבא של היום. הרב ציין שיש ערך לדגלים לאומיים וכל שכן לדגל ישראל, כפי שהדבר התבטא במדרש שהביא ממעמד הר סיני, ומהשאיפה המוזכרת לשימוש בדגלים הלאומיים בעת שלום.