הסמרטפון הפך לחחלק מהגוף שלנו. אנחנו כל כך מחוברים אליו עד שאנחנו שוכחים את כללי הנימוס הבסיסיים. הרב אבינר בעשרת הדיברות מזכיר נשכחות. אם את לא רופאה בתורנות או בכיר בשב"כ, אתם מוזמנים ליישם
אל תצעק במכשיר כשאתה מדבר ברשות הרבים או באוטובוס או בנוכחות אחרים. זה לא מעניין אותם. אתה פוגע בפרטיותם. וכבר שלל הרמב"ם מי שצועק וצווח בשעת דיבורו כבהמות וחיות (הלכות דעות ה ז).
גם אל תעבור לקיצוניות ההפוכה לדבר בשקט מופרז שמקשה על הצד השני לשמוע, שזה סוג של גאווה (רמב"ם שם). מאותה סיבה, דבר ברור ואל תבלע מילים.
וכן אל תדבר במקום שיש בו רעש או רוח חזקה שמונעת מהצד השני לשמוע אותך היטב.
אל תתקין צלצול רעשני שמפריע לאחרים.
אל תענה לטלפון כאשר אתה מדבר עם מישהו, או משתתף בישיבה או בשיעור או יחד עם אשתך או עם המשפחה, אלא כבה את הצלצול לפני כן. גם אל תשאיר את הטלפון על השולחן ישר או הפוך אלא שים אותו בכיס.
אם במצבים הנ"ל בטעות הטלפון מצלצל, אל תאמר באצילות נפש: לא אענה. אין בזה שום אצילות, אלא נורמליות. להיפך, התנצל ששכחת לכבות.
אל תשלח מסרונים כשאתה משתתף בפגישה או בישיבה או בשיעור וכדומה אלא שים את המכשיר בכיס. גם אל תקרא מסרונים או וואטסאפ וכדומה. גם תחת השולחן, אל תעשה זאת, כולם רואים. גם זה לא דחוף, אינך רופא בכוננות או קצין תורן.
וכן להיפך כאשר אתה מדבר עם מישהו בטלפון, אל תפסיק את השיחה כדי לדבר עם מישהו, אפילו הנך מבקש סליחה. גם זה לא מנומס (אלא אם כן המתקשר הוא בעל, אשתו או הילדים. מובא בספר אביהם של ישראל שאמר הג"ר מרדכי אליהו שכל פעם שאשתו של אדם מתקשרת יש לענות לה אפילו היא בסופר ושואלת: כרוב או כרובית? מלבד אם הוא מדבר עם רבו ואז היא מבינה למה הוא לא עונה. והרב נחמיה לביא הי"ד, שהיה ר"מ בישיבתנו, חידש שאפילו כשילדיו התקשרו יש גם דין של "כרוב או כרובית", בתור כרובון או כרובונית).
כבה את הצלצול לפני שאתה נכנס לתפילה ושים המכשיר בכיס. קל וחומר שבמקום קדוש צריך נימוס.
אל תציף את כל חבריך עם כל מיני מסרים של שרשרת במסרון או בוואטסאפ. זה מייגע אותם.
הערה: כל הנ"ל מלבד שהוא נימוס, הוא גם לטובתך, להצילך מהתמכרות. כמו שעישון, אלכוהול וסמים משחררים דופמין המקל על האדם מדכאון, כך גם הסמרטפון מביא לשחרור דופמין. אם אתה בדכאון, עשה תשובה, ותתמלא שמחה.
