ל"ג בעומר הוצא מהקשרו: אולי ניצוק לו תוכן חדש?

במקום מדורות- תהלוכות. במקום שילדים יסתובבו בלילה- ארוחות חגיגיות. אורית לסר קוראת להשקיע מחשבה ביציקת תוכן שיהלום את הכוונה המקורית של ל"ג בעומר

חדשות כיפה אורית לסר 11/05/17 19:08 טו באייר התשעז

ל"ג בעומר הוצא מהקשרו: אולי ניצוק לו תוכן חדש?
אורית לסר, צילום: באדיבות המצולמת

כל הארץ גחלים גחלים: לא מכירה חג שכל כך יצא מהקשרו, כמו ל"ג בעומר. העיסוק האובססיבי של הילדים באיסוף הקרשים, ההכנות המוטרפות לאוכל שיוגש לאור המדורה, שלא לדבר על חלוקת ה"חבורות" בין הילדים- שזורעת הרבה איבה וחוסר אחדות, עד כדי גיצים שמתעופפים בין מדורות כיתתיות ושבטיות.. אין שום בדל של קשר- לא לתלמידי רבי עקיבא, לא למדורות הניצחון של בר כוכבא ובטח שלא להילולת רבי שמעון בר יוחאי. לאור המדורה, אין צל של הזדמנות, לשוחח על מהות החג ועל צדדיו הנגלים והנסתרים. כך יוצא שלמרבית הילדים והמבוגרים, אין מושג קלוש באשר למקור או לגלגולי המקורות לחג, והוא הפך לשריפת ענק לא הגיונית בעליל. בשבועות האחרונים התגוללה בארץ שיחה עצבנית משהו, על המועד שבו בני ישראל ידליקו את השריפה הגדולה- האם במוצאי השבת או למחרתו?! כמה חילול שבת ייגרם או יימנע באם משרד החינוך יתערב ויגיד את דברו באשר לעיתוי הדליקה?! כולם נשאו את עיניהם לשר החינוך, כדי שיחליט "מתי". אבל אף אחד לא חשב להרהר או לערער על "האם". אני מבקשת להעלות שאלה לסדר היום הקדוש... סדר חדש לל"ג בעומר. כזה שיחזיר קצת מהמהות, שיאפשר לנו ולתלמידינו לשאול את השאלות המתבקשות על סיבות החג ומנהגיו. שיאפשר לנו לחגוג משהו מטעם המסורת האמתית של החג. למשל, להחיות את מנהג תהלוכת המנרה של יהודי ג'רבה (טוניסיה), שבה נהגו לציין את הילולת רשב"י. על פי מנהגם זה, התקיימה תהלוכה חגיגית ושמחה שהקיפה את כל בתי היהודים באי, הודלקו נרות ומנורות לכבוד רשב"י ושרו שירים ופיוטים לכבוד התנא הקדוש. מיותר לציין כי לא הודלקו מדורות גדולות מרכזיות. מנהג זה מקובל בארץ בקרב קהילות ובתי כנסת של יוצאי ג'רבה וכן הוא מתקיים גם אצלנו בשכונה בקריית מנחם בירושלים. אגב, חגיגת הילולת רשב"י באמצעות הדלקת אבוקות של אש, היא כנראה הקשר החזק ביותר הידוע לחג ולמנהג האש, מבין שלושת הסיבות שצוינו לעיל. אפשרויות נוספות לחג- לקיים הילולות של ריקודים ושמחה, סעודות חגיגיות (מוארות בנרות יפים), עצרות וכינוסים של אחווה ואחדות, התנדבות קהילתית או בית ספרית גדולה- לתיקון סיבת מותם של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה ועל כן נענשו... או כל רעיון אחר שיוליד מוחנו וננציח אותו בלילה זה. השאלה היא האם יש בנו את האומץ להגיד – סליחה, הגזמנו. הלכנו רחוק מדי. התרחקנו מדי מהסיבה והפכנו את הטפל לעיקר, עד כדי הסרת הטעם. האם נוכל לשוב מדרכנו ולהציע כיוון חדש? ל"ג בעומר בימינו הוא אסופה של זיהום אוויר, השחתת הטבע – הצומח והחי, ונדליזם כלפי הדומם, סיכון וסכנות בטיחות, איבה ושבטיות בין המדורות, הפקרת הילדים בשעות מאוחרות ברחובות ובמקומות נידחים.... כל כך הרבה נגזרות שליליות שהלילה הזה טומן בחובו... ועלינו לומר לו- די! מונחות לפתחנו לא מעט הזדמנויות פז לנוהל חדש ושונה- האם לא נאמץ אותן?! הערה אחרונה לסדר- רק כדי למנוע את הוויכוח והמחלוקת - בואו נעשה מאמץ שהרעיון שלנו לחגיגות ל"ג בעומר, לא יהיה כרוך בהכנות מחללות שבת. כך נחסוך מראש את הצורך להתעמת בתוכנו על מועד החגיגות ונפנה מקום לבעירה של קדושה ולא של שנאה.

המאמר יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'