"אנחנו במלחמה יומיומית נגד השכחה והשגרה"

ב-ח' בשבט תשע"ה נפל רב סרן יוחאי קלנגל בלבנון, כאשר סיור של צה"ל נפל למארב נ"ט מאורגן ומתוכנן של ארגון חזבאללה בהר דב. אחיו אמיר כותב לו על השינויים והגעגועים, ועל המאבק להנחיל את ערכיו

חדשות כיפה 30/04/17 15:08 ד באייר התשעז

"אנחנו במלחמה יומיומית נגד השכחה והשגרה"

יוחאי אחי האהוב.

מחוגי הזמן זזו, הימים חלפו וכל התקוות שאולי יום אחד תחזור פשוט התמוגגו להן.

עברו שנתיים וכמה חודשים. מאותו הרגע המקולל הזמן קיבל משמעות אחרת. אנחנו במלחמה יומיומית נגד השכחה והשגרה, שחלילה לא תצא לנו מהראש ולו לשניה. מנסים בכל כוחנו לשמור על מעגל הכוח המשפחתי חזק על אף החוסר השורף והמייסר.

ג'וח, החיים שלנו המשיכו בלעדיך אך אתה לגמרי איתנו. יום-יום, שעה-שעה.

טלי, אשתך האהובה, לא מרפה מהבנות ולו לרגע. היא דואגת, עוטפת, מחבקת ועושה הכל כדי למלא את החוסר וכדי שירגישו טוב ושיתחזקו להן. אלינור המתוקה הזו, שואלת עליך, מתעניינת בך, מבקשת מאמא לספר לה עליך כמה שיותר כדי להרגיש אותך ולהתקרב כמה שאפשר. ליאב, ביתך הקטנה שלא הכרת, מדהימה ומאירה. היא גדלה בלעדיך אך את הנוכחות שלך אפשר למצוא בכל מקום, ובמיוחד בבית שלך ושל טלי.

אליאור (30) סיים את הלימודים, התחיל כבר עבודה של גדולים, ונולדה לו ולמיכל בת קטנה מקסימה בשם 'נטע'. היא פשוט מתוקה אמתית.

תמיר (27) בדיוק חזר משלושה חודשים במקסיקו עם תמר, הם נהנו מכל רגע וחזרו ממש עכשיו. כדי לעמוד לידך ביום הזיכרון, להנציח ולהמשיך את הדרך.

שי (15) הגבר הזה, גדל להפליא. נהיה נער דעתן, שנון בטירוף, מצחיק ובעל לב זהב- בדיוק כמו שהיה לך. אתם כל-כך דומים שזה פשוט מדהים. הדאגה והזמן שהשקעת בו עושים את שלהם. הוא לגמרי הולך בדרך שלך- דרך האמת והחן.

שיר (12) גדלה וגבהה. נהיית גברת קטנה. נהפכת לאישה מיום ליום, מחייכת וכואבת מאוד את חסרונך. היא עדינה, רגישה וכל כך מאירה לסביבה. איזה חיבוק היית נותן לה אם הייתם נפגשים, אפילו לשנייה.

אבא ואמא עומלים קשה כדי להנציח, להמשיך את הדרך, לשמור על האור, להישאר בשפיות ולדאוג לכולם. הם נפגשים עם כל מי שרק מבקש, מעבירים את המסרים והערכים שלך, אורזים אוכל בלי סוף למשפחות מעוטות יכולת במסגרת העמותה שהקמנו לזכרך ("עמותת עוף קדימה"), שומרים על כולנו שנהיה קרובים וחזקים, עוטפים את טלי והבנות בצורה מעוררת השארה והערצה. ועם זאת- בוכים, כואבים וחסרים אותך כל רגע.

ואנחנו ג'וחא, אביה ואני, נלחמים יום יום כדי להנחיל לבנות שלנו את הערכים והדרך שלך. כן ג'וחא, בנות. נולדה לנו בת בדיוק שלושה חודשים אחרי שנהרגת. 90 יום בדיוק. קראנו לה אחינעם. אחי-נעם. על שמך. אני כל יום מתפלל שאחינעם תקבל את תכונותיך, את האמת שלך, את הנתינה והדאגה שלך, את היופי והחן שלך.

ואני ג'וחא, אני כבר נטרף מהגעגוע. הזיכרונות עוזרים לי לשרוד את היום יום. לשמור על הראש מעל המים. אוטוטו מסיים לימודים ועדין לא יודע מה הלאה. מאז ומתמיד היית שם לפני, נשרט ונדקר בגוף מכל הקוצים שבדרך ומסלק את כל הסלעים שנתקלו לך בברכיים כדי שלי יהיה את הדרך הנוחה והבטוחה לצעוד בה.

תמיד הייתי מרכין  ראש לחשב את צעדיי הלאה ומבחין בעקבות האיתנות שדאגת להשאיר לי על מנת שלא אאבד את הדרך. דרך המלך, הדרך שלך שעבדת כל כך קשה לטפח ולסלול למעני.

לאחרונה, יש ימים בהם אני מחפש את השביל, אובד עצות, מגשש, בודק, נשרט, נחבל, מדמם ובוכה. בכי חרישי, נסתר, כדי לא לחשוף את עצמי. כדי לא לגלות לעולם. לא סיפרתי לאף אחד מעולם על הרמאות הקטנה הזו שלי, על זה שתמיד היה לי כל כך קל בזכותך, כי אתה כבר צעדת שם.

מתגעגעים וחסרים אותך יום-יום, ועם זאת חזקים ואיתנים בשבילך.

אמיר, אחיך הקטן

|facebook|30096|facebook|

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן