לאחרונה יש אופנה חדשה בקרב הצד הליברלי יותר בציבור הדתי, להינשא כדת משה וישראל בלי להירשם ברבנות. יש מספר רבנים שעורכים חופות כאלה, וה'באז' הולך וגובר. אני רוצה לנסות להסביר מה עומד מאחורי התופעה ומדוע אני מתנגד לה בכל עוז.
התופעה הזו מתכתבת עם ההתנגדות לדרכי פעולתה של הרבנות בתחומים רבים (למשל: גיור, כשרות ועוד), וגם עם העיסוק הרב בשאלה הכואבת של סרבנות גט, אשר אינה קשורה דווקא לרבנות הראשית אלא לבתי הדין הרבניים.
הזוגות הבאים בבקשה כזו סבורים שהם מבטאים התנגדות לדרכי הפעולה של הרבנות, מצד אחד, או שנישואין בלי רישום ברבנות יועילו להם ביום פקודה ח"ו, אם יחליטו להתגרש, למניעת אפשרות של סרבנות גט.
אני מבקש לבחון את שני הטיעונים הללו. ראשית, המאבק בדרכי פעולת הרבנות, וברבנות בכללה. אין זה סוד שכתבתי הרבה, ויותר משכתבתי יש לי לכתוב, כנגד תופעות שונות, חלקן ברבנות הראשית, חלקן בתחומי פעילותם של רבני ערים מסוימים. עלינו להגדיר מחדש את תפקידי הרבנות בכל הרמות, מרבנות הקהילה ועד הרבנות הראשית: מהן סמכויותיו ומהן תחומי פעילותו של הרב, כיצד הוא נבחר ולאיזה משך זמן, ועוד.
עם זאת, מוסכם על ידי שומרי ההלכה שיש צורך בממסד רבני, שיש בידו לתאם ולרכז היבטים הלכתיים מסוימים, ולהנהיג את הקהילות ברחבי הארץ והעולם לשיפור ועלייה בעבודת ה' שלהם.
בכל מקרה, ההתעלמות מן הרבנות דווקא בתחומים שבהם כוחה מופעל לטובה, ובתחומים שבהם כוחה משמעותי וחשוב - מזיקה לזוגות המוחים, מצד אחד, ואינה מגיעה אפילו לידיעת הרבנות, מהצד השני.
אומרים: והרי אבותינו ואבות אבותינו התחתנו שלא רישום? והרי בחו"ל מתחתנים שלא רישום? הדברים אינם נכונים. ראשית, בקהילות המסודרות תמיד היה רישום ובדיקה, ותיאום מידע בין הקהילות, כלל הניתן. והצד השני: יש בעיות רבות ומרובות בחו"ל. עגינות וסרבנות גט. שם פחות שומעים על כך מפני שבאמת אין שום דרך חוקית לטפל בהן, וכך הבעיות קיימות ונתונות. אבל לשאוף להגיע למצב הזה במדינת ישראל? ועוד להתנדב לשמש כדוגמה שלילית? מדוע?
גם הארגונים המסייעים לנשים עגונות ומסורבות מתנגדים בחריפות לנישואין בלא רישום. האם נישואין כדת משה וישראל בלא רישום ברבנות (ובמשרד הפנים) יכול להועיל כנגד סרבנות גט? ההפך הוא הנכון! חלק ניכר מעבודת המועצה הדתית טרם הנישואין הוא
בירור המעמד האישי של הפונים להינשא. הן בירור היהדות והן בירור המצב האישי. בלא בירור כזה – בצורה מקצועית, אדיבה ונעימה - עומד כל אחד מבני הזוג בפני האפשרות להינשא לאדם נשוי, או למי שאינו יהודי, בלי שהוא יודע על כך. זו גם אחריות מסויימת שלוקחים על עצמם הרבנים העורכים חופות כאלה, בלי שיש להם ההכשרה והאמצעים המתאימים.
המתחתנים בדרך זו מפסידים גם את יכולת כפיית הגט הנתונה בידי בתי הדין הרבניים. על אף התלונות הרבות שלנו כלפיהם, המצב בבתי הדין משתפר בהתמדה, והדיינים משתמשים באמצעים שבידיהם בצורה יעילה יותר ומהירה יותר. מי שמוותר על יכולת הפעולה הניכרת של בתי הדין, לטובת כל מיני פטנטים אחרים והרכבים אד-הוק של רבנים אוהבי אדם יכול לעמוד בפני שוקת שבורה בבוא היום. כמעט אפשר לומר שעדיף לא להינשא כלל, או להינשא בחו"ל בנישואין אזרחיים, ולא להינשא בנישואין על פי ההלכה בלא בדיקה ורישום.
לאמור, המתחתנים באים מתוך גישה של שיוויון ונאורות, אבל החיים עשויים להוביל אתם לעמדה שבה הם ימצאו את עצמם, או את בן זוגם האהוב כרגע, מנצל את הבחירה הזו כנגדם.