מבוא
במאמר הנוכחי נבחן את השאלה אם שירה הנודע של נעמי שמר "ירושלים של זהב" הוא שיר שאפשר להשקיף עליו כשיר קודש, אם לאו. חשוב להזכיר ששמר ינקה, כהודאתה העצמית, את המוטיב של "ירושלים של זהב" מהסיפור התלמודי על רבי עקיבא שהבטיח להעניק לאשתו "ירושלים של זהב" לכשיתעשר, משאלה שזכה לממש (נעמי שמר, "איך שיר נולד", ידיעות אחרונות, כ"ג באייר תשמ"ז, 7 ימים, עמ' 24). חיוני לציין שהביטוי הזה היה בשימוש בשירה העברית קודם לכן, בין היתר ביצירות אחדות של אצ"ג (טוביה פרשל, "ירושלים של זהב", הדואר, ח' בכסלו תשל"ט, עמ' 70–71).
האמנם שיר קודש?
בדברינו הבאים נביא הן עדויות בדבר שימוש מעשי בשיר בהקשר של עולם בית הכנסת והן השקפות עקרוניות בנוגע לאופי השיר כשיר דתי. דיוננו יתקיים בעיקרו של דבר בהתאם לסדר הכרונולוגי של הדעות שבוטאו בנושא.
השיר "ירושלים של זהב" נדפס בסידור לפי מנהג ארם צובה "בית יוסף ואהל אברהם", שנערך בידי צאלח מנצור ויצא לאור לראשונה בירושלים בשנת תשל"ד ובשנית בשנת תש"ם. "ירושלים של זהב" מובא במסגרת "סדר יום העצמאות" והוא ממוקם אחרי "מי שברך לחיילי צה"ל". סדר זה כולל את "התקווה", "ירושלים של זהב" ו"תפילה לשלום מדינת ישראל" (עמ' 573–576). אין מתלווים הסברים בנוגע להכללת חומר זה (ועיינו הרב שמואל כ"ץ, "הרבנות הראשית ויום העצמאות", הרבנות הראשית לישראל: שבעים שנה לייסודה, ב, ירושלים תשס"ב, עמ' 924–925, הערה 69).
הרב חיים דוד הלוי מתייחס לסוגיית שירת קטעי תפילה במנגינת "ירושלים של זהב" בתשובה המובאת בחלק התשיעי של "עשה לך רב". בחלק השלישי של סדרה זו, שיצא לאור בתל אביב בשנת תשל"ט, מובאת תשובה בנושא "מוסיקה כנסייתית ודין מוסיקה של ישמעאלים", הנדרשת לשאלה אם מותר לשיר קטעי תפילה במנגינות הנטולות ממוזיקה אסורה, כגון ליטורגיה נוצרית, והרב אוסר זאת (סימן ה, עמ' יט-כב).
החלק התשיעי של "עשה לך רב", שיצא לאור בשנת תשמ"ט, כולל יחידה נרחבת ובה מפתחות לתשובות בכל תשעת חלקי החיבור, וכן מובאת תמצית של תוכן התשובות. והנה, בתקציר של התשובה הנזכרת, שכותרתו "מוסיקה כנסייתית וישמעאלית" (עמ' קלג-קלד), נוטל הרח"ד הלוי הזדמנות ומוסיף הערה הנוגעת לשירת קדושת "כתר" בשבת במנגינת "ירושלים של זהב". וכך הוא כותב: "ועתה נוסיף שגם שירים שתכנם טהור ונקי דוגמת 'ירושלים של זהב' שכמה חזנים נוהגים לשורר במנגינתו קדושת 'כתר' בשבת, לא רצוי משום שתכנו של השיר מזכיר אמנם געגועים עזים לציון ומקראיה וימים גדולים והיסטוריים, אך בודאי מפריעים לכונת התפלה". הרח"ד הלוי אינו מביע התנגדות עקרונית לשיר אלא מגלה הסתייגות משום ששירת קדושה במנגינה זו בכוחה להסיח את הדעת מהתפילה.
ד"ר נתן גרינבוים מייחד את מאמרו "'ירושלים של זהב' כשיר-קודש" (מים מדליו, תשנ"ג, עמ' 27–32) לעיון מפורט בשאלת התאמתו של השיר להיחשב שיר קודש. הוא דן במאפייניו הספרותיים והרעיוניים ובמקורותיו, ומגיע למסקנה ש"שירה של נעמי שמר ראוי להימנות עם שירי הקודש, שחיבורם לא פסק במשך הדורות ויצירתם מתחדשת גם בימינו". באשר להתקבלות השיר גרינבוים מציין ש"זה שנים ששערי בית הכנסת נפתחו לפניו, ובקהילות רבות מושר 'ירושלים של זהב' במעמדים בעלי אופי דתי, ובעיקר ביום ירושלים החל בכ"ח באייר". עם זאת, הוא מודה שכניסתו לבית הכנסת נעשית "באיטיות ובצעדים מהוססים", ומשער שזה היה גורלם של פיוטים רבים בצעדיהם הראשונים בימים קדומים וכן בתקופות מאוחרות.
הרב ישראל רוזן מתייחס לשיר "ירושלים של זהב" בטורו "נקודת מבט" בעלון "שבת בשבתו" משנת תשנ"ח ["ביתר ירושלים", פרשת בחוקותי תשנ"ח, גיליון 701, כ"ז באייר (23 במאי)]. בפתח מאמרו הוא כותב שיום ירושלים עתיד לחול למחרת, וזהו יום שחרור העיר מיד צר ויום תחילת בניינה ביד ישראל. הוא עובר להידרש לנושא של שירי ערגה ושירי נצח שנתחברו לכבוד ירושלים בציינו: "מי לא קשר לה כתרים? מי לא שר לה שירי ערגה ושירת נצח?". הוא מביא תחילה את הפסוקים "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'" (תהלים פד, ג) ו"יפה נוף משוש כל הארץ, הר ציון ירכתי צפון, קרית מלך רב" (שם מח, ג), שדוד המלך הנעים בזמירותיו. לאחר מכן הרב רוזן מזכיר כי רבי יהודה הלוי החזיק-החרה אחריו בקינתו "ציון כלילת יופי, אהבה וחן עוררי למאד / ובך נקשרו נפשות חברייך. הם השמחים לשלותך / והכואבים על שוממותך ובוכים על שברייך". הוא כותב עוד שיהודה עמיחי קשר דימוי אחר לעיר: "ירושלים עיר נמל על שפת הנצח, הר הבית / אניה גדולה ספינת שעשועים מפוארת, / היא תמיד מגיעה תמיד מפליגה". לאחר מכן הרב רוזן מתייחס לשיר "ירושלים של זהב". הוא מצטט את השורות "כי שמך צורב את השפתים כנשיקת שרף, / אם אשכחך ירושלים אשר כולה זהב", וכותב שנעמי שמר השלימה "את המסכת וחרתה בת-קול והד-דורות באזני אריות צבא ישראל אשר נכנסו אל הקודש פנימה, לפני ל"א שנה".
"ירושלים של זהב" נבחר בזמנו להיכלל באתר "שיתוף פיוט" - שהפך לאחרונה ל"אתר הפיוט והתפילה" - ואופיר בן יאיר שכתב מאמר מפורט עליו ועל מקורותיו, הביע קורת רוח מבחירה זו. יצוין שמועד פרסום המאמר לא נזכר, אולם הוא נשמר לראשונה בארכיון האינטרנט בדצמבר 2006. בן יאיר אף מציין כי בתפילת מנחה חגיגית ברחבת הכותל ביום השנה הראשון לשחרור ירושלים נעשה לראשונה שימוש במנגינת השיר המקורי בתפילה; החזן בחר לשורר במנגינה זו את הקדושה של חזרת הש"ץ, ומיום זה והלאה מנגינת השיר מלווה תפילות שונות.
יצוין שאברהם זיגמן פרסם בשנת תשס"ט את הספר "מִדְרַשׁ נָעֳמִי: נעמי שמר, המקורות היהודיים בשירתה" בהוצאת יד יצחק בן-צבי. בפתיחה לספר הוא כותב שפרסומה של שמר הגיע לה מהשיר "ירושלים של זהב" "הרווי במקורות יהודיים", ומזכיר את מקור השיר בסיפור על רבי עקיבא ואשתו. זיגמן מביא בספר ציונים למקורות היהודיים בשיריה המולחנים, לרבות לשיר "ירושלים של זהב" (עמ' 56–57).
לקראת יום העצמאות תשע"ז התפרסם הכרך "יום העצמאות ויום שחרור ירושלים" בסדרת "באר מרים" על החגים, בעריכתו של הרב יעקב מדן, והוא יצא לאור בשיתוף ישיבת הר עציון וידיעות אחרונות. בקובץ זה מוקדש עמוד ל"ירושלים של זהב" (עמ' 332), והוא מופיע לפני היחידה בנושא "שירי המלחמות". יוער שמחבר החומר אינו מוזכר ב"רשימת הפרקים וכותביהם" שבסוף הקובץ, אולם קרוב לשער שזהו הרב מדן עצמו שכתב את היחידה על שירי המלחמות ושמו נשמט. לאחר קטע מבוא על תולדות השיר, שבו אף מאוזכר שהוא כבש את לב העם כולו, עובר המחבר לגולל את שבחיו: "... זהו שיר קסום. הוא מצליח ללכוד במילים את הנשגב שבירושלים... השיר אינו רק קסום, אלא יש בו גם ניצוצות של נבואה. נעמי שמר קוננה ש'אֵין פוֹקֵד אֶת הַר הַבַּיִת בָּעִיר הָעַתִּיקָה' בעת שהשיח הציבורי לא עסק כלל במזרח ירושלים". לאחר מכן מובאות חלק ממילות השיר.
אולם לעומת הגישות הללו העומדות על מעלותיה של השיר כשיר קודש וכפיוט וכמעין שיר נבואי, חשוב גם להפנות להשקפתו האחרת של הרב שלמה אבינר בנדון. הרב אבינר השיב בשנת תשע"ו לשאלה בנוגע למהות השיר: "שמעתי כמה אנשים חשובים אומרים ששני אנשים נבאו את מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים – רבנו הרב צבי יהודה ונעמי שמר בשיר ירושלים של זהב. האמנם?". הרב מציין כי מני חורבן הבית אין נבואה, אולם יש רוח הקודש וייתכן שהרב צבי יהודה אמר זאת ברוח הקודש. לעומתו, לנעמי שמר לא הייתה נבואה או רוח הקודש, שכן "רוח הקודש היא המעלה העשירית לאחר שמירת כל התורה וכל המצוות, ופרישות וטהרה וחסידות ויראת חטא וקדושה כמבואר באריכות במסילת ישרים. והרי עם כל זכויותיה, היא הייתה אישה חילונית ולא הגיעה למדרגה הראשונה של מסילת ישרים של הזהירות כלומר הימנעות מעבירה". לדברי הרב אבינר, בקרב עם ישראל באותו הזמן הייתה תחושת געגועים לירושלים והמשוררת ביטאה זאת, ואין לראות בכך דבר מה חריג. יתרה מזו, הרב אבינר מטעים לקראת סיום תשובתו ששיר זה הינו שיר טמא. כלשונו: "השיר הזה מזכיר בשבח את הנצרות האלילית, וכורך את פעמוני הכנסיות עם הר הבית, אם כן זהו שיר טמא".
סיכום
במאמר הנוכחי הבאנו עדויות מעשיות בדבר שימושים שונים של "ירושלים של זהב" בבית הכנסת, וכן הזכרנו עמדות עקרוניות שונות הדוגלות בשימושו כשיר ליטורגי לעומת דעות המסתייגות מכך. בהקשר זה יצוין שמרבית הסידורים והמחזורים החדשים ליום העצמאות וליום ירושלים מבית מדרשה של הציונות הדתית שיצאו לאור בשנים האחרונות אינם כוללים אמירת שיר זה. אולם לצד זאת, כמדומה שמנגינת השיר כניגון המלווה תפילות אחרות, הולכת וקונה לעצמה שביתה ואחיזה רחבות יותר מבעבר.