ורנה בלאק גרטנר חלמה במשך שנים לעשות עלייה, אך בניגוד למשפחות רבות בארצות הברית שחולמות לאורך השנים על עלייה אך משאירות את החלומות בתוך המגירה, זכתה ורנה בסופו של דבר להגשים את חלומה, גם אם קצת מאוחר מדי מבחינתה ולפני כעשור, בגיל 66, עלתה ארצה. "תמיד קינן בי הרצון ללמוד יהדות לעומק - בוודאי שיותר מהסטנדרטים שהיו מקובלים באטלנטה, ג'ורג'יה, שבה התגוררתי ובעיקר בשל העובדה שרציתי להתגורר במדינת היהודים". ורנה מודה שהיה לה קשה לאורך השנים לעזוב את המקצוע שבו עבדה מצעירותה ושאותו אהבה כגזברית הסימפוניה הקלאסית באטלנטה ג'ורג'יה. עם זה, התמזל מזלה והוצע לה לפרוש לפנסיה מוקדמת. זמן קצר לאחר יציאתה לגמלאות כשבעלה הרברט נפטר, היה לה ברור שבשלו מבחינתה התנאים ונגמרו התירוצים והחליטה - לעלות ארצה.
"לאורך השנים הגעתי מספר פעמים בשנה ארצה כדי לבקר את הבן שלומד כאן בישיבה והרגשתי שזהו ביתי האמיתי", היא מספרת ל'כיפה', "וזהו המקום הטבעי עבורי. כשבעלי נפטר גמלה בי סופית ההחלטה להגשים את החלום ולעלות לישראל". ורנה, בדומה לעולים אנגלו סקסיים רבים, קבעה את ביתה בירושלים ומיד החלה ללמוד באולפן עברית כאשר בינתיים גם חיפשה חברות שאיתן תוכל להתרועע על מנת להקל על קליטתה.
"כשעליתי לארץ שמעתי על המרכז של OU ישראל שנמצא בירושלים ושמביא ארצה עולים רבים מארצות הברית בתכניות שונות". את החברות ממרכז O.U היא הכירה כאשר הגיעה למרכז וראתה נשים שסורגות תוך כדי שיעורי יהדות וציונות שהן שומעות במרכז. "בהתחלה כשראיתי אותן סורגות תוך כדי שיעור לא הבנתי כיצד זה אפשרי ללמוד ולסרוג ביחד". מספר שבועות לאחר מכן החליטה ורנה להצטרף לקורס סריגה ומאז השאר היסטוריה כאשר 8 שנים אחרי היא כבר מנהלת קבוצה שנקראת "לומדות וסורגות". מאז, לצד סריגות רגילות חברות הקבוצה גם מבצעות פרויקטים רבים בסריגה, כאשר אחד מהם לדבריהן מהווה את פרויקט הדגל שלהן- סריגה של דגל ישראל לרגל היובל לשחרור ירושלים. הדגל עצמו כולל 5 אינץ' לרוחב ו-10 אינץ' לגובה, כאמור בסימן 50 (10*5) לשחרור ירושלים.
ורנה מודה שמבחינתה פרויקט סריגת הדגל הוא המרגש ביותר שעשו בנות הקבוצה עד היום. "כל אחת מהבנות סרגה מספר שורות לדגל עד שחיברנו את המקטעים יחדיו לדגל אחד שלם. כל תהליך הסריגה של הדגל ריגש ונגע מאוד לליבי. הפרויקט הזה מחזק אצלנו את תחושת השייכות למדינה ולחברה הישראלית ולעיר ירושלים בפרט, ואנחנו גאות בו מאוד", היא אומרת.
את הדגל הסרוג החליטו הבנות להעניק למרכז- OU ישראל בירושלים. "כשהגעתי לארץ, אנשי המרכז הישראלי של ה- OU עזרו לי מאוד לצלוח ברכות את תהליך הקליטה, והמקום נתן לי יותר מכל את תחושת השייכות לעם ישראל. המרכז היווה עבורי את התחנה הראשונה שבה הכרתי את חברותיי הטובות ואפשר לי ללמוד בחינם, לסרוג ולהנות תוך כדי משיעורי ציונות ויהדות."
בנוסף, לפרויקט הסריגה ורנה מעידה על עצמה שהיא אוהבת בזמנה הפנוי להתנדב למען הקהילה ומתנדבת קרוב לעשור בספריה ואף הוציאה עלון פופולארי לדוברי האנגלית ויצרה סביבה קהילה חזקה של חברים וחברות. במבט לאחור היא שמחה מאוד עם החלטתה. "למרות שעלייה בגילי היא לא דבר פשוט אני מודה כל יום על ההחלטה ומאושרת שהגשמתי את החלום לעלות לארץ ישראל.", היא מסכמת בהתרגשות.
הרב אבי ברמן, מנכ"ל OU ישראל אמר: "מרגש לראות את הקשר המיוחד של היהודים מצפון אמריקה למדינת ישראל. רק אנשים מיוחדים עם עוצמה גדולה יכולים לעלות לישראל בגיל מבוגר ובלי לדעת עברית, ולמרות זאת להרגיש חלק בלתי נפרד מישראל. תפקידנו כחברה הישראלית וב-OU בפרט, לסייע לעולים חדשים להיקלט בישראל ולהוות עבורם קהילה תומכת ומשפחתית. המתנה של ורנה מרגשת אותנו במיוחד כעת, כאשר אנו חוגגים 50 שנה לשחרורה של ירושלים ויהודה ושומרון, המקום בו חיו אבות אבותינו והבית העתידי של עוד מיליוני יהודים שיעלו בע"ה מכל רחבי העולם"