בעד שימוש ברשתות החברתיות - אופיר שמואלי, כתה י', ישיבת חמ"ד קרית הרצוג
בשנים האחרונות, הפך הסמרטפון לחלק מרכזי בחיינו. אפשר להגיד, חלק בלתי נפרד מחיינו. הוא נמצא איתנו בכל מקום, ולחלקינו, אף תופס לא מעט זמן מהיום כשאנו משתמשים ברשתות חברתיות. ברשתות החברתיות יש המון דפים שונים, המון אנשים, המון קבוצות, המון דעות שונות, המון לשון הרע, והרבה הלבנות פנים.
יש הרואים ברשתות החברתיות, לפעמים בצדק, חצי נפילה, מדרון חלקלק, דבר שמקלקל את האדם. לפי דעתי, האדם צריך לדעת איך ומתי להשתמש ברשתות החברתיות. אם האדם מספיק בוגר לכך, ויודע שיכנס רק לדפים טובים, ראויים, ללא לשון הרע, רכילות, והלבנות פנים למיניהן, הוא בהחלט יכול להשתמש ברשתות החברתיות.
שימוש ברשתות חברתיות שונות גם יכול להוסיף תועלת לאדם בלימוד תורה, ביצירת קשר עם חברים ומכרים, ובקבלת עזרה בעת הצורך מקבוצות חסד שונות.
נכון, זה סיכון להשתמש ברשתות החברתיות, כי בלחיצת כפתור אתה יכול להגיע גם לדפים שאינם ראויים, אך עם זאת, אם יודעים להשתמש בכלי הזה בצורה טובה ונכונה, התועלת היוצאת מכך היא גדולה. כל כך גדולה שהיא יכולה לשנות את חייו הרוחניים של האדם מקצה לקצה. לדוגמה: לי אישית, הטכנולוגיה ככלל, והרשתות החברתיות כפרט, עוזרות לנהל הרבה דברים בצורה טובה, עוזרות להתחזק בלימוד יומי של הלכות למיניהן, וכן, גם עוזרות לי גם במקצועות החול, כשצריך.
נגד השימוש ברשתות החברתיות - יעקב גפרט, כיתה י', ישיבת חמ"ד קרית הרצוג
הרשתות החברתיות נועדו בעיקר על מנת לשתף בני אדם אחרים בחוויות, התייעצויות או משברים שעברתם. שאלה לי אליכם, כאשר משתפים עם בני משפחה או חברים, התחושה שיש מישהו שמקשיב לך וכאן בשבילך היא נעימה ובטוחה יותר מאשר משיתוף מאחורי המקלדת - אני צודק?
ובכן, כאשר מדובר ברשתות חברתיות, העובדה שכל אחד יכול להיחשף לתכנים שלך מעמיד אותך ואותו בפני נפילה בלשון הרע והלבנת פנים. למה? מכיוון שכאשר אתם משתפים משברים, המלצות או סתם מחשבות שלכם, התגובה הטבעית של כל אדם היא לפקפק בנאמר או להביע תחושת אהדה והזדהות.
ברשת חברתית, ברוב המקרים תחושת הפקפוק גוברת על תחושת האהדה וההזדהות, וזה מובילי לכך שהתגובות על הפוסט שהעלית יכולות להלבין לך פנים ולגרום ללא מעט לשון הרע.
לא אמרתי שאין פרגון ברשתות החברתיות, אך הסיכון בנפילת הלבנת פנים המכונה "שיימינג", גבוה בהרבה מאשר הסיכון להלבנת פנים בכיתה, בעבודה ובחיים בכלל.
ההסתתרות מאחורי המקלדת ומסך המחשב גורמת להרבה אנשים להגיע למסקנה ש: "הכל מותר, כאן אני יכול לעשות מה שבא לי", ומסקנה כזו גורמת לנזקים בביטחון העצמי וכושר הביטוי לאנשים בכלל ולבני נוער בפרט.
נקודות לדיון ולסניף:
האם לדעתכם דברים שלפני כן היו נראים לנו כשייכים להלכות לשון הרע והלבנת פנים וברור לנו שאנחנו לא מתקרבים אליהם, נהפכו לנו למותרים כי בעצם התרגלנו כבר לראות במופעי השיימניג חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו?