אסאלף אלנה בן ה-17, תלמיד כיתה י"א בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, השלים כבר בכיתה ו' עם העובדה שלא ייצא לטיולים שנתיים . "זה מבאס. הייתי נשאר בבית ופשוט ישן, העדפתי את זה יותר", הוא אומר בהשלמה. "אבל בתחילת השנה ניגשה אליי לילך, רכזת השכבה ושאלה אותי אם אני רוצה לצאת לטיול השנתי וביקשה ממני לתת תשובה כדי שהם יוכלו להתארגן לזה. חשבתי על זה כמה ימים ואמרתי שכן. מאותו הרגע הם דאגו ותכננו הכל".
בגיל 4 גילו לאסאלף 'אוסטאוגנזיס אימפרפקטה'- מחלה המאופיינת בשבירות עצם מוגברת. מאז הוא מרותק לכיסא גלגלים אבל לא נראה שזה עוצר אותו. "אני עושה הכל בעצם, חוץ מללכת. כרגע אני יותר אוהב לשבת עם חברים, לדבר, לצחוק. יש לי אחלה חברים ומשפחה לבלות אתם, ולא יכולתי לבקש יותר טוב מזה".
כדי שאסאלף יוכל להצטרף לטיול, בית הספר שכר אוטובוס מיוחד עם מעלון בליווי של צוות מדרשת הגולן שביישוב חיספין. במהלך הטיול ליוותה אותו חבורה שכללה סייע, מאבטח, מדריכה וחברו הטוב - אברהם. חן גלעד, מדריכת הטיולים מטעם 'מדרשת הגולן' אשר ליוותה את אסאלף לכל אורך המסע מספרת: "יוצא לי להדריך הרבה טיולים. אני רגילה לפגוש בטיולים את אלה שמטיילים ומגיעים לטבע, ומקטרים שחם להם, ושיש זבובים ו'המדריכה מתי מגיעים לאוטובוס?!' ושלא נדבר על האכסניה. פתאום אני רואה תלמיד שפוקח את העיניים, מסתכל ואומר לי 'עכשיו אחרי שאני רואה את הארץ היפה והמטורפת הזאת שלנו, בא לי להתגייס לצבא. עכשיו אני מבין על מה יש להגן". הזכות האמתית להכיר את אסאלף הייתה לגמרי שלי".
המסע החינוכי שמוציאה מדרשת הגולן, בעיקרו, מחליף את הטיול השנתי המסורתי ומהווה חוויה עוצמתית ומשותפת עבור התלמידים כיחידים וככיתה, בה הם נחשפים לשאלות המעסיקות אותם בחיי היום-יום ולא תמיד זוכות למענה. בחלק מהמסע אסאלף והצוות שליווה אותו טיילו במסלולים מונגשים המותאמים לו, ובשאר הזמן חווה את המסע עם בני שכבתו. בין המקומות בהם ביקר אסאלף היו מצפה לשלום עם תצפית על הכנרת, אתר גמלא, מעיין כנף וכמובן חוף כורסי לבנון- החוף בו נכנס לראשונה בחייו לכנרת.
"זו פעם ראשונה שהכנסתי את הרגליים לים כלשהו, פעם ראשונה שהייתי בצפון, ראיתי ונכנסתי לכנרת, זה הים הראשון שלי", אסאלף מתאר את השיא של הטיול. "כל שנייה הייתה כיפית. ההרגשה, התחושה - זו חוויה. הסייע בא ולקח אותי עם הכסא עד למים. נעמדתי לרגע, התיישבתי במים ואז התיישבתי בחזרה בכיסא. התבאסתי שנגמר, רציתי שימשיך עוד כמה ימים".
אסאלף, חברים והמדריכה דוברות מדרשת הגולן
עודד פורת, מנהל מדרשת הגולן: "סוף תיכון הוא אחד השלבים היותר משמעותיים בחיים. רגע לפני קבלת ההחלטות החשובות, גיוס לצבא ויציאה לחיים מלאי משמעות, המסע מאפשר לתלמידים חיבור לזהות, אחריות ומודעות עצמית וסביבתית. אנו מכוונים את התלמידים למצוא את הכלים הנכונים עבורם, כדי שיעברו תהליך של הפנמה משמעותית ומתמשכת לקראת היציאה לחיים. מבחינתנו היכולת לתת לאסאלף את חוויית המסע בדיוק כמו חבריו לכיתה, היא זכות גדולה אשר משתלבת היטב בתפיסה החינוכית שאנו מקנים לכל תלמיד המגיע לכאן".
רכזת השכבה, לילך לגזיאל: "מרגע שהבנו כי אסאלף רוצה לצאת לטיול החלטנו כי לא נוותר על יציאתו עמנו לטיול על אף כל הקשיים והמורכבות: מציאת סייע עבורו, התאמת מסלולים מיוחדים עבורו וכל הלוגיסטיקה הטמונה בהוצאתו לטיול. לשמוע את אסאלף מתפעל לאחר כל מסלול, שותף למעגלי השיח עם חבריו לכיתה, נרגש מטבילת רגליו בכינרת ונרעש מיופיה של ארצינו הקטנטונת - היה שווה את כל המאמץ. זה ריגש אותי יותר מכל!".
אחרי המסע פרסמה גלעד פוסט מרגש בפייסבוק בו כתבה: "לצד החובות יש לנו זכויות רבות בחיים ומגיעים לנו דברים, ואין שום סיבה שנתעלם מהם או שנתבייש לבקש אותם. בשלושת הימים האחרונים למדתי את אחד משיעורי חיי על זכויות בחיים האלה. מגיע לכל תלמיד שלומד במוסד חינוכי של המגזר הציבורי לצאת לטייל, חובה על בית הספר להציע לו ולדאוג לו. אני רואה בחור בכיתה י"א שזאת הפעם הראשונה שהוא רואה את הכנרת, ומגיעים לו מדריכה פרטית, מאבטח אישי ואפילו אוטובוס מונגש, כי הוא על כיסא גלגלים ולמרות זאת מגיע לו לטייל בארץ".
לסיום אסאלף מוסיף עוד משפט: "אחרי לילה חשוך תמיד בא יום בהיר. לא משנה כמה הדברים נראים רע, תמיד יש יותר טוב ביום שאחרי. זה מה שהרגשתי בטיול".