סרטים מצויירים? עכשיו גם אתם יכולים

סרטים מצוירים מתחברים אצלנו בד"כ לסרטי ילדים. משיחה שקיימתי עם האנימטור הישראלי המצליח לירון טופז הבנתי שלא משנה איך נכנה סרטים מצוירים, הם אינם משחק ילדים.

טופז, בן 30, רצה תמיד לעסוק באנימציה. הוא למד בבית ספר ברילינג, קליפורניה, שנחשב היום לטוב ביותר בארצות הברית .הלימודים היו מאוד יקרים , דבר שהיווה מכשול גדול בדרך למימוש החלום. הקושי השתלם. כשסיים טופז את שנתו השלישית הוא נבחר להתמחות במחלקת האנימציה בסוני בתקופה שבו הם יצרו את "גשם של פלאפל". לאחר מכן הדלת כבר נפתחה - הציעו לו לעבוד על "אליס בארץ הפלאות" ולאחר מכן הוא קיבל הצעה מדרימוורקס, שם הוא עובד כבר שלוש וחצי שנים, בין השאר השתתף בסרט "קונג פו פנדה 2" וכיום הוא עובד על "הדרקון הראשון שלי 2".

בחודשים האחרונים עומד טופז בראש בית ספר ייחודי לאנימציה - "פריים ביי פריים", שבו מלמדים אנימטורים מקצועיים מהתעשייה ההוליוודית סטודנטים ישראלים שרוצים להיכנס לתחום. בית הספר מקוון לגמרי והוא מאפשר לישראלים ללמוד ממומחים בכל העולם. הסיבה העיקרית להקמת בית הספר נובעת מהעלות הגבוהה של לימודים כאלה בחו"ל שיכולה להגיע לכ150 אלף דולרֱ... הקמת בית הספר המקוון מאפשרת מסגרת לימודים ברמה של ארה"ב, מבלי לעזוב את הארץ ולשלם מחירים מקומיים שפויים של אלפי שקלים בודדים. בין הסטודנטים הרבים שכבר לומדים בבית הספר יש כמובן גם מספר סטודנטים דתיים והדלתות פתוחות לכולם. לירון מתאר מספר קטן של ישראלים בתעשיית האנימציה אבל המשותף לכולם הוא יכולת החשיבה המקורית שמזניקה אותם קדימה בכל מקומות היצירה שלהם. היכולת הישראלית לחשוב מחוץ לקופסא מביאה ליצירתיות מקורית שמדברת בעד עצמה.

(איורים: אבנר גלר)

אם צפיתם בסרטים שהוזכרו בודאי לא שמעתם את שמו של לירון טופז. הפרסום לסרט אנימציה מצליח להביא את האנימטורים לעבודות נוספות אבל קרדיט הם מקבלים רק ברשימות הארוכות בסוף הסרט שלא רבים מאיתנו בכלל שמים לב אליהם. בתשובה לשאלתי כיצד מתיחסים לעובדה זו האנימטורים עצמם , תיאר לירון את נפשם של האנימטורים כנפש של שחקן שלא מעונין לעמוד באור הזרקורים ולכן עובדה זו לא מפריעה להם כלל.

העבודה על האנימציה עצמה היא זו שמעסיקה את האנימטורים והיא עבודה מורכבת, מדויקת ובהחלט מעניינת ויצירתית. אנימציה היא הנפשה ויצירת תנועה על ידי תמונות המוקרנות ברצף. 100 שנה קיימת האנימציה אך 90% מהסרטים נעשו בעשרים שנה האחרונות עקב ההתפתחות לאנימציה ממוחשבת. אם באנימציה הקלאסית היו הציורים העיקר כעת מאפשרים הכלים הטכנולוגיים ליצור את הציורים על פי בובות תלת מימדיות שהאנימטור נותן להם חיים. באולפני דרימוורקס השכילו לפתח את האנימטורים הקלאסיים שעבדו שם גם לפני ההתפתחויות הממוחשבות ויצרו צוות של אנימטורים ממוחשבים העובדים עם מיטב הכלים הטכנולוגיים המתפתחים. זהו האולפן שהביא לנו את "שרק" ו"מדסקר".

אם בסרט רגיל יש במאי אחד המנווט את יצירת הסרט ומביא אותה לידי אחידות וגמר, בסרט אנימציה ישנם 2 במאים . האחד במאי רגיל והשני הוא במאי אנימציה. הבמאי הרגיל הוא בעל החזון כיצד הסרט יראה. במאי האנימציה מקבל את קווי המתאר הכללים ואיתם מתחיל לעבוד מול האנימטורים כיצד כל דמות תיראה ותתנהג. הסרט מחולק לסצינות וכל אנימטור מקבל סצינה עליה הוא עבוד. תפקידו של במאי האנימציה הוא לאחד את הדמויות ליצור רצף ומרקם אחיד לכל הדמויות במהלך כל הסרט על פי החזון של הבמאי הרגיל של הסרט. את ההשראה לדמויות מקבלים האנימטורים מהדמויות המדובבות את הדמויות בסרט ומנסיונם האישי. האנימטור מחקה את התנועות האמיתיות של החיים על ידי צילום של חיות ואנשים חיים ותנועות אלו מועברות לדמויות המצוירות בידן הרגישה והמקצועית.

(איורים: אבנר גלר)

מסתבר שבאמת רוב סרטי האנימציה הם סרטי ילדים. מענין לדעת כי הפורמט האנימטורי הרגיל של סרטי ילדים הלך ודעך בשנות ה-90 וג'פרי קצנברג, הבעלים של דירמוורקס, היה זה שהגה את התפיסה שיש לכוון בסרטי הילדים המצוירים גם לעולם המבוגרים המגיעים לצפייה עם ילדיהם. ובאמת מאז יש שילוב של קריצות ובדיחות שאמורות להגיע למבוגרים מעל ראשי ילדיהם ולדאוג שהרבה מאוד צופים צעירים יגיעו לבתי הקולנוע יחד עם מבוגרים שיוכלו ליהנות גם הם. רוב הסרטים מכוונים לקהל הצעיר מכיוון שעלות ההפקה גבוהה ביותר. על כל סרט עובדים בצוות גדול מאוד במשך 4 שנים לערך. ההתאמה לילדים מצליחה להחזיר את ההשקעה ולהחזיק את האולפנים העוסקים בתחום.

אז בפעם הבאה שאתם צופים בסרט אנימציה תחשבו על כל הפרטים והעבודה הרבה שמושקעת ותבררו לעצמכם מה גורם לכם לחוות חוויה בצפייה בסרט כזה. אם הדבר מעניין אתכם בהקשר היצירתי יש לכם עתה כתובת ללמידה משמעותית ואל תשכחו אותנו כאשר תהיו אתם אנימטורים מקצועיים.

הכותבת הינה מרצה לקולנוע ולחינוך במכללה האקדמית הרצוג