בא מלבנון

איך כוכב נולד? החברה או המשפחה בפריפריה מזהים כשרון ומפצירים בו לגשת לאודישן. הוא מקבל את דין התנועה וזוכה בגדול. מאוחר יותר מפיקים לו אלבום והוא הופך לטאלנט שגורף כסף, הערצה ופרסום. כעת מתברר כי גם בתחום הספרות העברית המסלול יכול להיות דומה. תשאלו את מיקי שיינפלד, 30, הכוכב העולה בשמי הספרות העברית הצעירה.

בקרב חיילי ישיבות ההסדר מקובל לפרסם עלון תורני שבו הם מחליפים דברי תורה, חוויות ועדכונים על המתרחש בישיבה ובצבא. ההסדרניקים מישיבת מעלה אדומים התמוגגו מתיאוריו של שיינפלד על השמירות, האימונים והמסעות בגדוד 12 של גולני, שנכתבו בתמהיל של שפת הישיבה וסלנג צבאי. הם זיהו כשרון כתיבה והאיצו בו לשדר משהו לתחרות הסיפור הקצר של מפעל הפיס ושיינפלד זכה במקום הראשון.

הספר "בכל מקום שהם" יצא לפני ארבע שנים והפך במהרה לרב מכר בקרב צעירי הכיפות הסרוגות - תיכוניסטים לפני גיוס, חיילים דתיים וכמובן בני ישיבות. לפני כשנה יצא לאור ספרו השני, "אבדות", שכבר פרץ את חומות המגזר ופורסם בסדרת הפרוזה של "ידיעות אחרונות". עכשיו הוא מפרסם באותה הוצאת ספרים את "בא מלבנון" המאגד בתוכו חלקים מספרו הראשון בנוסף לחוויות ותאורים ממלחמת לבנון השניה. הפרסום ברדיו הכריז שוב ושוב "מיכאל שיינפלד - תזכרו איפה שמעתם את השם הזה בפעם הראשונה".

רבו המובהק בישיבה במעלה אדומים הוא הרב חיים סבתו. את מספרי הסופרים שהניבה הציונות הדתית בשנים האחרונות ניתן למנות על יד אחת, ושניים מהם, מתברר, חולקים את אותו בית מדרש. הרב סבתו כתב את "אמת מארץ תצמח", "תאום כוונות" וכעפעפי שחר" והיה בין אלה שעודדו את שיינפלד להמשיך ולפרסם את ספריו.

מיקי שיינפלד, צילום: מרים צחי

"הרב סבתו הוא מורי ורבי. אנחנו מדברים הרבה, גם בקודש, גם בנושאים אחרים", מסביר שיינפלד. "הוא מרכיב דומיננטי בעיצוב עולמי. זכיתי ללמוד אצל רב שהוא כותב וכמובן שיש לכך השפעה עלי. בציבור שלנו, הציוני-דתי, אין מספיק כתיבה ויצירה מחוץ לבית המדרש. נסה למנות כמה סופרים דתיים יש ותגלה שהמספר לא רב. העובדה שדווקא הרב שלך, מי עומד מולך ומלמד אותך תורה, כותב ספרים, מעצימה את חשיבות הכתיבה הספרותית והיא מקבלת מקום חשוב הרבה יותר. לפעמים אני מראה לו דברים שאני כותב, יש לו רגישות ספרותית גבוהה והוא נותן לי את הערותיו.

שיינפלד אומנם נחשף במהלך שירותו הצבאי ובעולם האוניברסיטה למסגרות חוץ בית-מדרשיות אבל עדיין דרך ההתבוננות שלו היא של בן ישיבה החי בין רבנים, תלמידים ואברכים.

איך נולד הרעיון לספר?

ביום חמישי לפני כארבעה חודשים השתחררנו הביתה בתום שבועיים של לחימה, חיילי מילואים עייפים ומתגעגעים. בדרך הביתה, כשהסתכלתי על הדרך הנשקפת מחלון המכונית החלטתי לכתוב ולתעד את הימים שעברו עליו, שם, בלבנון. עוד באותו הלילה, התחלתי לכתוב עד שלוש לפנות בוקר. כך גם ביום שאחרי. חמישה ימים ברצף כתבתי את "בא מלבנון" מבטיח לעצמי לרשום את כל העוצמה שפגשתי, את כל רשמי הנפש ששרטט הזמן שהיינו שם, פלוגת חברים, בעומק לבנון.

על מה בעצם כתבת?

זכיתי להיות בימים משמעותיים במקומות חשובים, ברגעי אמת וכל כך רציתי להאיר את התקופה הקשה הזאת גם באור שלא האירו זרקורים אחרים. כששבתי הביתה גיליתי שכולם עסוקים במחדלים ובמהומה. רציתי לכתוב גם על צדדים אחרים שחשפו שם, בין אדם לאדם, בין חייל לעם. אני ראיתי מסביבי אנשים שעזבו אישה וילד ויצאו באמצע סעודת שבת כדי להתגייס, וחשתי שצריך לספר גם את העוצמות. את סיפורי הגבורה על כל לבושיהם. לכתוב על הכוחות שנתגלו בימים האחרונים, לא רק לחזור שוב ושוב על הטעויות והמחדלים. כתבתי על השבת שבה גויסנו ועל רגעי ההמתנה במקלט במטולה, על הפצמ"רים שטוּוחו עלינו במארג עיון ועל הפתק המרגש שמצאתי בדש הספרון שבכיסי, ממש במקרה, בעומק אויב. ידעתי, אכתוב גם על השיחה שלפני הכניסה ללבנון, על הנס שהיה, על השבת במחנה הצבאי הלבנוני ועל המאמץ להשתלט על הפחד.

מדברים כבר על הספר הבא? אתה מתכוון לעשות מזה קריירה?

אני ממשיך לכתוב. יש לי תואר במשפטים אבל עשיתי גם תעודת הוראה בחינוך וזה כיוון שאני חושב עליו ברצינות. אני כמובן משלב גם את שאר העיסוקים בלימוד התורה בישיבתי, במעלה אדומים.