אמני הציונות הדתית התכנסו היום (ג') לכנס חירום בתגובה לכנס האמנים ביום ראשון, בקריאה נגד עודד קוטלר ואמני השמאל.
סערת התרבות בשבוע האחרון, שהחלה בדיון סביב ההצגה 'הזמן המקביל' של תיאטרון אל-מידאן, שהוסרה מסל התרבות על ידי שר החינוך נפתלי בנט, והסרט תקצוב תיאטרון הילדים של נורמן עיסא ביפו, הגיעה לשיאה ביום ראשון בערב בנאום הבהמות של עודד קוטלר.
עשרות אמנים המגדירים עצמם 'אמני הציונות השקופה' התכנסו היום (ג') בבית הקפה תמולל שלשום בירושלים, תוך שהם קוראים לאמנים להתייצב לצד ישראל ונגד תרבות אנטי ישראלית. לכנס הגיעו אמנים מגוונים שונים בחברה הישראלית ביניהם, ישי ריבו, יצחק מאיר, ישי לפידות, חברי אנדרדוס הבמאים משה אלפי ויהודה גרובייס ועוד רבים אחרים.
ישי לפידות, ממארגני הכנס, אמר בדבריו כי אמנים לא מועטים תמכו במטרה אך סירבו להגיע כי הם חוששים ומפחדים מקטלוג ומפחדים שישויכו למחנה כזה או אחר. "אך אנחנו כאן באנו לומר רק דבר אחד אנחנו קודם כל יהודים וישראלים ורק לאחר מכן אמנים. אנו גאים לומר זאת”.
"אומנות כן, תקציב של מחזות של או בשבח האויב ממש לא. דמוקרטיה כן אך לתת כוח לרוצה להשמידנו ממש לא”, אמר לפידות ופנה לקוטלר: "עודד קוטלר, אתה דיברת על ארץ ללא תרבות, מי הבהמות? אנחנו שגדלנו עליך, על להקת מרכז? אנחנו שהגענו לפסטיבל ישראל אותו ניהלת והאזנו לך?”.
"גם כשהחרמת את היכל התרבות באריאל המשכנו בארץ הבהמות המוחרם לקנות כרטיסים להצגות שלך ושל חבריך כי אנחנו לא מאמינים בהחרמות וסתימת פיות. אנחנו אלו שמכספי המיסים הכבדים שלנו מימנה המדינה את שיפוץ חדרי האמנים בתיאטרון הבימה. אנחנו אוהבים ולא נחרים ונמשיך לבוא לשמוע אותך ואת חבריך שחלקם מחרימים ומדירים אותנו”, אמר לפידות.
"לפני שנתיים וחודש בדיוק נרצח חבר שלנו נאפו, ואז לצד העצב התוודענו שוב לתופעה בה התקשורת הופתעה מהעובדה שיש תיאטרון אחר, שנאפו היה שחקן באספקלריא ועוד תיאטראות שהם לא מכירים", אמר בדבריו השחקן ובעלי תיאטרון אספקלריא חגי לובר.
"יש במדינת ישראל אומנים שקופים, אומנים ששקופים לתקשורת, התקשורת מסקרת אומנות תל אביבית שוב ושוב ומחפשת את דוברי האומנות הספציפיים האלה שוב ושוב. אם אנשים מתרבות אחרות מהפריפריה עושים הצגה היא לא רק תזכה לסיקור אפילו לא תגיע לאיזו שהיא התייחסות כל שהיא באיזו שהוא ערוץ. אנחנו לא שקופים, יש אומנות אחרת חיובית. שפועלת לפי קודים מסוימים שהם לא סתימת פיות", הוסיף לובר.
"שש שנים לקח לי להיכנס לתוך הוועדה שתקבע אם אני מתאים להיות תיאטרון ממסדי. לא היו מוכנים לבוא לירושלים, שכרתי אולמות בתל אביב והם לא באו לראות. הוועדות לא מוכנות לבוא לירושלים. הן מתחמקות כל הזמן".