כאב לי לראות את התכנית של אמנון לוי "פנים אמיתיות", ששודרה ביום שני. הצטרפתי לתכנית באמצע, עם המחזיר בתשובה השני, אבנר קוואס, אבל ראיתי מספיק כדי להבין את הרעיון הכללי.
לוי הקדיש את תכניתו לבדיקה כמה שווים המחזירים בתשובה המקצועיים, אלה שמובילים בענף. היה שם אחד מאיים (הרב מזרחי), אחד ליצן (קוואס), ואחד חנפן (הרב יגאל כהן) - כך הציג אותו לוי. הוא בא לכל אחד מהם, התיישב מולו, שילב ידיים ואמר לו: אני אתאיסט, קדימה - שכנע אותי. הדבר המשותף לו ולבעלי המלאכה שאותם הוא בדק היתה ההנחה שיש איזו נוסחה, הוכחה מופתית, שאם תשלוף אותה - זה שיושב מולך יתחיל להאמין. מין הוקוס פוקוס כזה. אמנם, לא תמיד זה עובד מיד. קוואס אמר שיש כאלה שנופל להם האסימון בדרשה החמישית, אבל בסוף זה עובד.
איפה כאן הבעיה?
נתחיל מכיוון ה"משתכנע". אתה לא יכול לבוא לבדוק פסיכולוג על ידי זה שתתיישב מולו ותגיד לו: קדימה, שנה את חיי. ואין לך שום בעיה להציג לו! אתה לא יכול לבדוק רופא אם אתה בריא. אני חלילה לא מנסה לטעון, כמו אלה שבזים לחוזרים בתשובה, שחזרה בתשובה היא תמיד איזה מפלט ממשבר אישי. אני מדבר על חיפוש אמת, משמעות. משם זה צריך להתחיל. הקב"ה התגלה לאברהם אבינו רק אחרי שהוא חיפש אותו. לא התרשמתי שנפשו של אמנון לוי כמהה באמת לדעת את ה'. הוא בא לבדוק אותו, כלומר, את הדוברים שלו כביכול, כשהוא כל הזמן מחפש לראות איפה הם נופלים. גם לו היה הקב"ה מתגלה אליו בכבודו ובעצמו הוא היה נשאר אתאיסט.
זה מזכיר לי שהרב עמיטל סיפר כמה פעמים על מפגש שהיה לו עם קיבוצניקים חילונים שאמרו לו: למד אותנו איך מאמינים. הוא אמר להם: איך אני יכול לעשות את זה? אני הרי ינקתי את האמונה עם חלב אמי. אין לי מושג מה לומר לכם.
ועכשיו נגיע למשכנעים. מספרים שהם מחזירים רבים בתשובה. מן הסתם זה נכון, לפחות במידה מסוימת. אבל ברור שעל אנשים כמו אמנון לוי זה לא עובד. אני מנחש שהוא ידע מראש לאיזו אוכלוסייה הם פונים, והוא רצה בעצם לפנות לצופים מהסוג שלו (אינטליגנטים) ולומר להם: עזבו, זה חארטה. הדת היא עסק רדוד, שרלטני, נצלני (בחלק האחרון, על הכסף הגדול שהוא טען שהם מרוויחים). חבל על הערב שתשקיעו בהרצאה של אחד מאותם מטיפים. שם לא תראו את האור.
ובאמת, הוא צודק. רבים מאלה לא ימצאו אצלם דבר. אבל, מלבד הבעיה שהצגתי קודם (שלפני הכל צריך לרצות למצוא משהו), יש עוד הרבה רבנים אחרים, פחות זוהרים ונוצצים, פחות ידועים כמחזירים בתשובה, שיכולים להרוות נפש צמאה. בשיחה עמוקה ורצינית, בכבוד שהם נותנים לאדם החילוני ולערכיו (בניגוד לאלה מהכתבה שזלזלו בכל זה), בגילוי שלאדם המאמין אין תשובות לכל דבר, אולי אפילו יותר שאלות וספקות מאשר לחילוני, ושהתורה לא מביאה מזור לכל בעיה ואושר לכל אומלל. את זה הוא לא יודע, אותם הוא לא מכיר, לפחות כך אני מקווה, שהוא לא מטעה את הצופים במזיד. בכל מקרה, אני מניח שיש כמה שהוא הצליח למכור להם את הלוקש אותו הוא רצה למכור.
ולסיום, כדאי לזכור שכל אחד מיראי ה' ושומרי מצוותיו הוא בעצמו מחזיר בתשובה בפועל או בפוטנציה. יתכן שהכי הרבה חוזרים בתשובה חזרו דרך הערוץ הזה, של היכרות בלתי אמצעית עם שומרי מצוות שקידשו שם שמיים לפי המודל שמופיע ברמב"ם. אנשים הגונים, ישרי דרך, מאירי פנים, אוהבים את הזולת, רגישים אליו, כנים ואמיתיים, גומלי חסדים, מפיצים אור, שכל מי שרואה אותם אומר: כזה הייתי רוצה להיות, הלוואי שילדיי ייצאו ככה. ואם יש בעולם איזושהי נוסחה להחזרה בתשובה - זו הנוסחה. כך לפחות חושב הרמב"ם, כמדומני.
הכותב הוא מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בר אילן ובמכללת אורות ישראל