תרבות הפנאי

הפנאי נחלת הכל

מאז 'המהפכה התעשייתית' יש לאדם זמן פנוי. ביוון העתיקה הושג הפנאי על ידי עבודת עבדים ששיחררה את העשירים מעבודה. במשך דורות רבים היה פנאי רק לאריסטוקראטיה (=המעמד העליון). מאז המהפכה התעשייתית הוא נהפך לנחלת רבים, וגם למרכיב בתנאי העבודה.

שלוש מדריגות בפנאי
1) שירות לעבודה. ענינו להחזיר לאדם כוחות, כדי שיחזור רענן לעבודה.
2) ניגוד לעבודה. הפנאי בא למלא ציפיות ותחושות נעימות. לכן יש בו מינימום של פעולות לא רצוניות. הוא פעילות מרצון בזמן הפנוי מחוץ לעבודה ולחובות האזרחיות, במטרה לספק הנאה. ביהדות אין איסור להנות, אך גם אין אידאל להנות. הנאה היא צורך, והנאה כשרה מותרת. על כל פנים, הפנאי במובן הזה הוא ניתוק מן העבודה, בחירה חופשית של פעילות.
3) השלמה לעבודה. התעשייה הטכנולוגית והממוכנת מותירה לעובד תפקידים חלקיים ומונוטוניים שגורמים לדמורליזציה. תרבות הפנאי חיונית כדי להחזיר לאדם את שיווי המשקל על ידי הגשמת חלקים מעצמו שלא ניתן להגשימם בעבודה.
יש אומרים שבעתיד, תמלא תרבות הפנאי את מקום העבודה בהגשמתו העצמית של האדם והתפתחותו האישית. בחברה הקדומה היו כל אלה פזורים בעבודה ובשאר עיסקי האדם, אך העבודה הממוכנת גזלה מן האדם את שמחת היצירה של אומן המשל