בסרט 'בן חור', משנת 1959, עובר הגיבור, יהודה בן חור בגילומו של צ'רלטון הסטון, מהפך קיצוני. יהודה, הוא יהודי אציל עשיר שחי בירושלים במאה הראשונה לספירה. לאחר תקרית לא נעימה בעליל עם חברו, הבכיר הרומאי מסאלה, הוא נאלץ לעבור מהפך קיצוני בחייו. מחיי העושר העליזים, הוא מתגלגל לגלות, ייסורים, וכמעט מקפח את חייו בספינת עבדים. בסוף הסרט הארוך (כמעט ארבע שעות), הוא חוזר לירושלים בגדול, משפיל את מסאלה במירוץ הכרכרות ועולה שוב לגדולה.
כולם זוכרים את סצנת מרוץ הכרכרות המדהימה, אך רבים שוכחים, או מעדיפים להתעלם, מהנוכחות הדומיננטית והמשפיעה של ישו בסרט לכל אורכו. חסדיו ונפלאותיו של ישו, הם הגורמים לשינוי של הגיבור, ויהודה הופך בסיום הסרט, באופן מרומז, לנאמן למשיח האמת.
זאת הפעם הראשונה בה בן חור פוגש את ישו ואת חסדיו:
וכאן בן חור עד למסע הייסורים של ישו ומשיב לו טובה כנגד טובה. שימו לב לכך שכל הסרט לא רואים את פניו של ישו, ולעומת זאת קל להבחין במבטי ההערצה והיראה של בן חור:
בפרשת נשא, הפרשה הארוכה בתורה, יש שני נושאים שלכאורה אין ביניהם קשר: הראשון הוא פרשת אישה סוטה, אותה אישה שנחשדת בניאוף ונאלצת לעבור טקס משפיל שבו היא שותה ממים שעלולים להרוג אותה. שיטה זו תכריע אם היא דוברת אמת אם לאו. הנושא השני והסמוך עוסק באדם המעוניין להיות נזיר, והדרכותיו.
רש"י אומר שיש קשר מהותי בין שתי הפרשות. מי שרואה סוטה בקלקולה, יזיר את עצמו מהיין מכיוון שהוא מביא לידי ניאוף.. הכוונה היא, שהאדם שצופה בטקס הסוטה, יבין בעצמו שהוא צריך להתרחק באופן קיצוני מכל אפשרות של ניאוף. התוצאה הכל כך מזעזעת של החטא הזה, שעובר על חוקי ההלכה והמוסר, מביאה לתגובת נגד קיצונית בהתגלמות הנזירות. זהו מהפך פסיכולוגי טוטאלי. זה קורה גם בחיים, תנועת המטוטלת עובדת לשני הצדדים. חוויה בכיוון אחד, יכולה לטלטל אותך לקיצוניות השנייה. וקיצוניות בצד השני, עלולה להעיף אותך חזרה.
***
איך המהפכים והשינויים באים לידי ביטוי בעולם הקולנוע? אנחנו כצופים אוהבים גיבורים, ועוד יותר אוהבים אותם כשהם עוברים שינוי בסוף התהליך. כאשר הגיבור מטפס על הר, באופן פיזי או מטפיזי, אם יצלח את הטיפוס זה טוב, אבל אם גם יעבור שינוי בסיום הדרך המתישה, יהיה זה פעמיים כי טוב. לכן הסרטים רוויים בגיבורים שעוברים שינויים בסוף הדרך הקשה.
בסרט 'בדרך למטה' לדוגמא, של ג'ואל שומאכר, מגלם מייקל דאגלס תפקיד של אדם מן השורה, שעובר מספר משברים כגון גירושין ואבטלה. הסרט עוסק בהתמוטטות והדרדרות נפשית של הגיבור, מן ההתחלה ועד הסוף הבלתי נמנע. זהו מהפך קיצוני.
שימו לב לפתיחה של הסרט המתחילה בפקק, זוהי סיטואציה קשה המאפיינת את החברה הקרייריסטית קפיטליסטית. הפקק הזה הוא הראשון בהתגלגלות כדור השלג של מעשים חמורים שמחריפים ככל שעובר הסרט, וככל שמתקדם המסע של הגיבור.
אגב, גם הסרט לה לה לנד מתחיל בפקק, אך ההתייחסות אליו שם היא דווקא הפוכה לגמרי:
סרטים רבים עוסקים במהפך נפשי ורגשי, די להזכיר את הסרטים המפורסמים 'נהג מונית', של מרטין סקורסזה, 'הניצוץ' של סטנלי קובריק, ו'תינוקה של רוזמרי' של רומן פולנסקי, שלושתם עוסקים בגיבור העובר התמוטטות לאורך הסרט, ובשלושתם הסיום טראגי. לא לחינם רבים מסרטי ההתמוטטות הם סרטי אימה או מתח, כי הסיום שהם מציעים הוא חריף ומאוד לא נעים לצפייה. בנוסף לכך, הוא לא צפוי כלל, ועלול להיות מסוכן לסביבה (הניצוץ) ואף לגיבור עצמו (נהג מונית). האם המסר של הוליווד הוא שמהפך אינו רצוי?
מהפך אידיאולוגי של ממש, לעומת זאת, הוא שינוי קיצוני, ואותו קשה יותר לעכל.
הסרט אמריקה אקס עוסק במהפך אידיאולוגי. אדוארד נורטון הוא דרק, אמריקאי ומנהיג ניאו נאצי פעיל. אחיו הצעיר דני, המגולם בידי אדוארד פרלונג, מעריץ אותו והולך אחריו. לאחר הריגה של שני שחורים, דרק נשלח לכלא, ושם הוא עובר את השינוי הגדול- מהפך.
זאת הסצנה הפותחת את הסרט שבה בא לידי שיא הצד הניאו נאצי של דרק- הריגת השחורים באכזריות. זהירות, הסצנה עלולה להיות קשה לצפייה, כמו הסרט עצמו:
https://www.youtube.com/watch?v=ya10UH1UdTk
והנה סצנה המייצגת את המהפך של דרק ואחיו יחד איתו:
כמו ב'בדרך למטה', גם כאן המהפך מסתיים בנסיבות טראגיות. האם יש כאן מסר סמוי שבו שינוי הוא מבורך, אבל שינוי קיצוני מדי, הוא לא?
כאמור, סרטים רבים עוסקים בשינויים של הגיבור, ואפילו שינויים רציניים. אבל לעומת זאת, לא תמצאו הרבה מאוד סרטים העוסקים במהפך אידיאולוגי קיצוני. מדוע?
הסיבה היא פשוטה. המהפך האידיאולוגי נתפס כמסר מחנך מידי, כמסר השייך לסרטים מגויסים לשירותיה של אידיאולוגיה ולהשקפת עולם מסוימת. לכן בסרטים מעדיפים להצניע זאת תחת אצטלה של שינוי צנוע, וכך לתת לצופים לחשוב.
קחו לדוגמא את הסדרה 'מקימי', חמישה פרקים בלבד על פי סיפורה האישי של נועה ירון דיין, העוסק בחזרה בתשובה. הזנחה של אור הזרקורים לטובת האור האלוקי. והנה, רבים מהמבקרים בארץ הגיבו בציניות כלפי השינוי הקיצוני הזה וטענו שהסדרה מטיפה ומחנכת מידי.
זוכרים את בן חור? אז בשנת 2016, מאיזו שהיא סיבה שהיא כלכלית לגמרי, נעשתה בהוליווד גרסה מחודשת של הסרט והביקורות קטלו אותו לגמרי. מדוע? אחת הטענות העיקריות כלפיו הייתה שאם בן חור בגרסת 59' הייתה מסיונרית באופן מרומז ועדין, הגרסה של 2016 היא מסיונרית ומטיפנית באופן בוטה מידי.
שפטו בעצמכם. צפו בסצנה של דרך הייסורים וצליבתו של ישו בסרט בן חור 2016, והשוו אותה לסצנה המקבילה בשנת 59' שצירפתי למעלה. האם אתם שמים לב להבדל בין ה'האופן מרומז' ל'אופן הבוטה'?
אז האם 'יזיר את עצמו מן היין', זה חיובי או שלילי? האם הנטייה לכיוון הקיצוני השני היא חיובית? היהדות לא רואה באור יפה את הנזירות, ומודעת לכך שרוב בני האדם לא יכולים לעמוד בה. לראות סוטה בקלקולה, זאת חוויה קשה, ומי כמונו, בחיים המודרניים מכירים אותה? הרי היום ניתן לצפות בחוויות כאלה בדקה אחת, ואפילו בטעות, כאשר לא נכנסת לאתר הנכון. נדמה שכיום התגובה הטבעית היא להזיר את עצמנו מן היין, להתרחק מהסוטה בקלקולה כמה שיותר. אבל היהדות מרמזת, וכך גם הוליווד, שאמנם זו תגובה שעלולה לקרות, אך היא לא בהכרח חיובית.
אז לבחור בדרך הסוטה ודאי שלא, וכנראה שגם הבחירה בהתנזרות. גם היהדות וגם הוליווד מלמדות שלא כדאי לנטות לקיצוניות. אז מה כן? אולי איפשהו באמצע.
רשימת הסרטים:
בן חור, 1959, וויליאם ויילר
בן חור, 2016, טימור בקממבטוב
בדרך למטה, 1993, ג'ואל שומאכר
לה לה לנד, 2016, דמיאן שאזל
אמריקה איקס, 1998, טוני קיי
נהג מונית, 1976, מרטין סקורסזה
תינוקה של רוזמרי, 1968, רומן פולנסקי
הניצוץ, 1980, סטנלי קובריק
מקימי, 2013, נעה ירון דיין, יובל דיין
לטור הקודם - פרשת במדבר - 'סרט משפחתי'
הכותב מרכז מגמת קולנוע ותקשורת בתיכון, מרצה לקולנוע ואיש חינוך.
לתגובות: giladperi123@gmail.com