פרשה וסרט: פרשת בלק - רואים רחוק

בלעם ידע לעשות קסמים ותעלולים אבל הוא היה קצר ראייה. אפילו כשהאתון מדברת הוא לא מבין על מה המהומה. רק כשהוא עולה לפסגה, הוא לומד שהכל מלמעלה. הקולנוע, לעומת זאת, מאפשר לנו להסתכל קרוב וגם רחוק. 

חדשות כיפה גלעד פרי 06/07/17 11:33 יב בתמוז התשעז

פרשה וסרט: פרשת בלק - רואים רחוק
שר הטבעות שני הצריחים, צילום: צילום מסך יוטיוב

ראיתם פעם חמור מדבר? כנראה שלא, אולי חוץ מהחמור של שרק בדיבובו של אדי מרפי. לא חמור, ובטח לא אתון. אבל בלעם בן בעור ראה. וכשמדברים על בלעם, מדברים על קסמים, מאגיה, מיסטיקה. הוא האחרון שיופתע מתופעה כזו. הוא מלומד ניסיון. אשף העל טבעי. 

הוא הולך בדרך לקלל את ישראל, רוכב על אתונו, ופסוקים ארוכים בפרשתנו עוסקים בסיפור התמוה בין בלעם לכלי התחבורה שלו. האתון רואה את המלאך שעומד בדרך עם החרב השלופה בידו, והיא סוטה מהדרך. בלעם מכה אותה שלוש פעמים, מה שגורם לה לפתוח את הפה ולהתלונן. בלעם לא מתרגש ואפילו אומר, באלימות, שאם הייתה בידו חרב, הוא היה הורג אותה. 

האתון רואה מה שבלעם לא רואה. הקוסם המהולל, זה שמלך מואב שוכר במיטב כספו כדי לקלל את העם הגדול והמפחיד הזה, עם ישראל, יכול לעשות הרבה דברים, אבל להסתכל רחוק הוא לא מסוגל.

הרי אם הייתה לו חרב והוא היה הורג את האתון שלו במקום מרוב עצבים, הוא היה יוצא גיבור גדול, אך הולך קילומטרים ברגל. הרי אם הוא היה ממשיך לבנות מזבחות ולנסות לקלל את בני ישראל מכל מיני פסגות הרים, גם שבעים פעם, הוא היה רק מברך אותם במקרה הטוב, ובמקרה הרע קופץ מהצוק מתוך ייאוש. 

בלעם לא רואה מה שהאתון רואה. אפילו היא רואה למרחוק, היא חוששת מהמפגש עם המלאך. בלעם, לא באמת.

בגרמניה הנאצית בשנת 1935, ביקש היטלר מהבמאית לני ריפנשטהאל ליצור למענו סרט המאדיר את המפלגה הנאצית. היטלר האמין מאוד בכוחו של הקולנוע להשפיע על תודעת ההמונים. מיד כשעלה לשלטון הקים משרד תעמולה. את הסרט 'ניצחון הרצון' הוא אף הפיק ומימן.

ריפנשטהאל הבמאית הייתה חייבת להשתמש באמצעים המוגבלים של שנות השלושים, כדי להעביר את עליונות המפלגה הנאצית כמתבקש. באמצעים קולנועיים פשוטים, אך מלאי מחשבה וחוש אסתטי, היא הצליחה לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. 

הסרט מתעד את המפלגה הנאצית בקונגרס בעיר נירנברג, וצפייה בסרט (זמין כולו ביוטיוב) מעוררת התפעלות מהשפה הקולנועית של הבמאית המוכשרת. היא בחרה את השוטים (הצילומים) שלה בקפידה. היא צילמה דגלים מתנופפים ברוח, קלוזאפים על צעירים נאציים בלונדינים וטמירים על פי האבטיפוס הארי, היא צילמה את היטלר נואם בפאתוס מזווית נמוכה מעט ומעוררת כבוד, והכי חשוב- היא צילמה מרחוק את הכמות האדירה של החיילים הנאצים. 

לאורך הסרט היא משתמשת לא מעט בצילומים הרחוקים הללו. המסה העצומה של האנשים כפי שנצפית בסרט, הדרך שבה הם מסודרים באופן מופתי, כולם מאוחדים כאיש אחד- לא יכולה לחלוף על פני הצופה באדישות. צפייה בסרט כולו ואף בקטעים ממנו, מוכיחה כי הבמאית הצליחה במשימתה. המפלגה הנאצית אכן מעוררת יראה.

צפו בקטע הבא, ושימו לב לשוטים הרבים שמדגישים את עצמתו של הקהל:

https://www.youtube.com/watch?v=fUEhcTaBt10 

הקולנוע, תעשיית האשליות, מאפשר לנו להתבונן על המציאות המוצגת בפנינו משלל זוויות, כיוונים ומרחקים. אף אחד מהם איננו לחינם. הלונג שוט - השוט הארוך, הוא צילום מרחוק, ותפקידו להראות לנו את סביבתה של הדמות, היא הנושא המצולם. איפה היא עומדת? מי נמצא לידה? מה היחס בינה לבין הסביבה שלה?

אקסטרים לונג שוט הוא שוט ממרחק גדול הרבה יותר. לפעמים מגובה עצום. תפקידו הוא לתת לנו מושג על הדמות או הדמויות המרוחקות, או על המיקום של הסצנה, או הכל ביחד. האקסטרים לונג שוט הוא כל כך נצרך משום שהוא ממקם אותנו, צופי הקולנוע, בזווית שלכאורה רואה בה האלוקים את המתרחש. 

בסרט 'שר הטבעות- שני הצריחים', הסרט השני בטרילוגיה, המכשף סארומן מראה לעוזרו לשון נחש, את הצבא העצום שלו, המסודר פלוגות פלוגות באופן מאיים במיוחד, סצנה זו מזכירה מאוד את מה שראינו ב'ניצחון הרצון':

כמו בסרט התעמולה הנאצי, גם כאן הסידור המופתי של הצבא לא יכול היה לעבור לצופה בצורה יותר אפקטיבית מאשר הזווית הרחוקה הזו. 

בדומה לכך, סצנת הגעת מסוקי הקרב האמריקאים להתקפה בוויטנאם בסרט 'אפוקליפסה עכשיו' משתמשת באקסטרים מנקודת המבט של הטייסים מצד אחד ונקודת המבט של התושבים המבוהלים. השוט המרוחק כאן אפקטיבי מאוד כדי ליצור בצופה את אותה תחושת אימה שחשים התושבים כשרואים את להק המסוקים מתקרב, לצלילי ואגנר:

סצנת הסיום המפורסמת מהמערבון 'הטוב הרע והמכוער' היא מופתית ואפשר ללמוד עליה קורסים שלמים. אבל גם מי שמכיר, צפו בשוט המרוחק בשיא התלת קרב בין שלושת גיבורי הסרט. המרחק הזה מאפשר לצופים לאמוד יפה את היחס בין אחד לשני, וביניהם למיקום המבודד במערב ארצות הברית (למי שאין זמן, או שהוא כבר מכיר, דלגו ל 3:30):

השוט הרחוק משמש גם להכרת המיקום שבו יתרחש הסרט או קטעים ממנו. בתחילת הסרט 'חומות של תקווה', המתרחש בכלא הכי שמור בארה"ב, מוקדשות שניות ארוכות לשוט מרוחק כזה ((establish, כדי להכיר לצופה את הסביבה שבה יתרחש הסרט, וכמה שהיא לא נעימה. שימו לב איך הבמאי חורג מהרציפות הטבעית של הסרט ו'נותן קפיצה' לשמיים, כדי לקחת אותנו יד ביד, הצופים, לראות את הנוף.

https://www.youtube.com/watch?v=782fHeQ48RE

פתיחת הסרט 'האזרח קיין', שנבחר פעמים רבות לסרט הטוב בהיסטוריה, כוללת מקבץ שוטים, ביניהם כמה אקסטרים לונג שוטים אפלים על הארמון של קיין, שישובו ויופיעו גם בסיום הסרט:

בסרטי הישרדות, האקסטרים לונג שוט משמש כדי להראות את היחס בין הדמות לאינסוף. כך למשל בסרט 127 שעות, המבוסס על סיפורו האמתי של ארון רלסטון שידו נלכדה בסלע במהלך טיול במדבר המבודד. צפו בסצנה בה הבמאי טורח להראות לנו, הצופים, כמה המקום באמת מבודד:

 

בלעם הקוסם עובר סדרת חינוך. הוא עומד על ראש ההר ומברך במקום לקלל. הוא לומד שצריך להסתכל לפעמים מרחוק כדי לראות את אוהלי ישראל מסודרים כל כך יפה. האמצעיים הקולנועיים יכולים להעמיד את הצופה בראש ההר, גבוה בשמיים או על בימת הנאומים, ומעבירים לו את הפרספקטיבה המרוחקת, זאת שרואה את כל המכלול. במקום להסתכל קרוב ולהכות את האתון, בלעם היה צריך להביט קדימה למלאך הניצב ממולו. לא מספיק לעשות קסמים ולעלות על הר ולגדף. צריך להביט מעבר, להגיד 'מה טובו אוהליך יעקב', ולהבין שמאחורי כל הקסמים, מעבר לכל האתונות והחמורים, ומעל לכל הקללות שבעולם, יש בעל בית שמכוון את העסק.

 

רשימת הסרטים:

ניצחון הרצון, 1935, לני ריפנשטהאל

שר הטבעות- שני הצריחים, 2002, פיטר ג'קסון

אפוקליפסה עכשיו, 1979, פרנסיס פורד קופולה

הטוב, הרע והמכוער, 1966, סרג'ו לאונה

חומות של תקווה, 1994, פרנק דרבונט

האזרח קיין, 1941, אורסון וולס

127 שעות, 2010, דני בויל

 

לטורים הקודמים

 

הכותב מרכז מגמת קולנוע ותקשורת בתיכון, מרצה לקולנוע ואיש חינוך.

לתגובות: giladperi123@gmail.com

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן