הסרט 'קשר חופשי' הוצג בהקרנת בכורה בבית בגין בשבוע שעבר הוא מבית היוצר של בית הספר לקולנוע יהודי 'תורת החיים'. הוא עוסק ביאיר, צעיר יתום מבית דתי לאומי, שכמעט נהרג בגלישת סנפלינג לא אחראית. במצוקתו הוא נודר נדר שמאוחר יותר יחליט לממש אותו בתחום הנקרא בעגה הדתית "שמירת הברית". הוא נכשל שוב ושוב אבל לא מוותר. חברו הטוב אושיק, עובר במקביל תהליך של התרחקות מקיום תורה ומצוות.
מחפשים סרט טוב? הכנסו למדור הסרטים
יאיר קרוע בין הרצון לשמור על קשר עם חברו הטוב לבין הרצון להישאר במסלול שבחר בהתחזקות בתפילה וקיום מצוות והתרחקות מהמסך מראותיו ומוראותיו. בסוף הסרט על סף הטרגי חוזרים החברים לקשר שאיננו חופשי ממורכבות.
בעין לא מקצועית אפשר להבחין בהשקעה הרבה למרות שהתוצר הסופי נראה מעט חובבני מבחינה קולנועית. עיקר החן בסרט הוא בתמימות שלא לומר בנאליות של העלילה והדמויות. יאיר ואושיק מצליחים להתעלות מידי פעם לרמת משחק גבוהה בשונה מרוב השחקנים המבוגרים בסרט. התסריט לא נמלט מהקיצ' ולקראת סוף הסרט מתרגשת על הצופים סצנה 'עוצרת נשימה' ומדממת שאיננה משכנעת.
 |
|
(פספוס של מסר, "קשר אמיץ". צילום: מתוך הסרט) |
שם הסרט והסצנה הארוכה מדי. בה תלוי יאיר על חבל הסנפלינג ומאבד אוויר, רוצה אולי להעביר את המסר שברשת וחבלים אם אין את כל הציוד והאבטחה אפשר להחליק, ליפול, לאבד אוויר ואף להיחנק ובלי עזרה מבחוץ קשה יהיה לעלות.
בכל זאת נראה שהסרט החטיא קצת את מטרתו. הוא פונה מראש לבנים בלבד ולא רק שלא מופיעה בו ככל הזכור לי דמות בת שאיננה נשואה אלא שהוא מציב את פגם הברית כאסון הנורא ביותר שנובע מחשיפה לאינטרנט.
הבנות מופיעות כנוכחות-נסתרות שנלכדו ברשת אחרת של נישואים לערבים ולמרות שהעניין לא מופיע בפרוש ההתעקשות לבקש מיאיר לדבר לפני הבנות יש בה רמז שהפתח שמצא יאיר לבעייתו צריך לפתור את כל הבעיות.
העלילה משדרת שהכישלון בתחום שמירת הברית הוא דבר מבחיל שאמור לגרום לנער מודע לשנוא את עצמו על כדי הקאה וגועל ורק כאשר הוא מצליח באופן מוחלט להיגמל מכך יכולה לבוא הישועה וכמובן לא לשכוח טבילה ואמירת התיקון הכללי. מאידך, החבר שמתעקש לבחור סרט לצפייה משותפת של החבר'ה, בוחר סרט שיש בו דמויות נשיות לא צנועות - ומידרדר בהכרח לאלכוהול לסמים, גניבה ואף ניסיון התאבדות.
יכול להיות שהייתה כוונה לזעזע בני נוער דתיים ולצייר את החילון בצבעים קודרים אלא שחוש הביקורת של הצעירים סביר שידחה את המסר השטוח של הסרט כמוגזם ולא רלוונטי לגביהם.
הסרט נותן פתרון אולטימטיבי בפניה אל ה' ודיבור איתו נוסח ברסלב וז'אנר הסרט "אושפזין" או שירי אביתר בנאי על ערגה לאבא קרוב ואוהב בשמים. ואכן התמונות והצלילים מרגשים ומתאימים לעלילה אך לדעתי מצמצמים את אוכלוסיית היעד וההשפעה של הסרט.
הסרט מעביר ביקורת סמויה גם על גורמים לחילון בדמות ראש ישיבה חסר הקשבה והורים שמרוכזים בעצמם ובצערם או ברושם שעושה הבן על הסביבה ולא במה שעובר עליו. נושא נוסף שהסרט נוגע בו הוא בנים הגדלים במשפחה מורכבת וחוסר הבנה של הורים חורגים ליחס הראוי לילדים שאינם ילדיהם הביולוגיים. כמו כן הוא מציף את נושא ההטפות והאמירות ה"חינוכיות" שהופכות לנבואות המגשימות את עצמם דוגמת "הילד שונא כל דבר שבקדושה".
ניכרת ההשקעה בסרט למרות היותו דל אמצעים וברור שמבחן ההצלחה בסרט מסוג זה בעיני מפיקיו הוא בשאלה האם יצליח לגרום לדיון פתוח וכן בין בנים ומחנכים על סוגית החשיפה לאינטרנט והשלכותיו על הבחור הדתי המתבגר. יאיר בסרט מאיים בייאושו על אביו החורג שאם לא יוסר האינטרנט הוא מפוצץ את החדר שלו. המשפט הזה צריך להיות בסיס לדיון סביב השאלה מהם האפשרויות העומדות בפני נער שמרגיש לכוד ברשת ואין מודעות או נכונות בבית ללכת לקראתו ולהקל עליו את ההתמודדות.
יתכן שהסרט יהפוך לבמה הפותחת דיון בקרב הורים ומחנכים על הכשלים בשיח בין המבוגרים לילדיהם המתבגרים וההשלכות של קשר כזה כאשר איננו חופשי מתסביכים.