"הפסקות חשמל בשכונה הזאת הן חזיון נפוץ, שמענו". מהו חיזיון נפוץ?
הפועל 'לחזות', משמעו היסודי לראות, ומכאן גם לראות את הנולד, להתנבא. משתי המשמעויות האלה נוצרו שני שמות עצם: חזון וחיזיון. חיזיון בתנ"ך הוא תמונה, מראה: איוב מדבר על מחשבות ומראות - "שְׂעִפִּים" ו"חֶזיונות" המציפים אותו בשנתו. בלשון ימינו חיזיון הוא בעיקר הצגה של צלילים ותמונות – חיזיון אור-קולי. חזון בלשון ימינו הוא מציאות שאדם רואה בעיני רוחו ומייחל לה. חזון בתנ"ך הוא תמונה, מראה: ישעיהו רואה לנגד עיניו את הגויים הצובאים על אריאל - היא ירושלים, ואומר "וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה", ובפתח ספר ישעיהו חזון הוא נבואה: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ". וספר שמואל מספר: "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ". אין חזון נפרץ – הנבואה לא הייתה נפוצה, ותרגום יונתן אומר: לא הייתה גלויה לעין: "לית נבואה גליא". הביטוי "אין חזון נפרץ" נשתנה בלשון ימינו: המילה 'אין' נשרה, ו'חזון' כבר איננו נבואה אלא מראה, או תופעה, כמו במשפט שפתחת בו, מנחם, על הפסקות החשמל השכיחות, אלא שבו היו עוד שני שינויים לעומת הביטוי מספר שמואל: במקום 'חזון' – חיזיון, והלוא ראינו שהמשמעויות קרובות, ובמקום 'נפרץ' – נפוץ: מילה דומה בצלילה, אך שקופה יותר לדובר עברית בן ימינו.
כתיבה ועריכה: רות אלמגור-רמון, שודר בפינה "רגע של עברית", בקול ישראל.