בישיבות הקדושות בראש חודש אלול היה המשגיח נעמד ליד הבימה ודופק עליה בחוזק יד פעמיים ושלוש וצועק: "אלול". במלרע.
ובישיבות של היום, גם באלו שלא נוהגים בהם להעסיק משגיחים שיעשו הצגות, מספרים על המשגיחים בישיבות הקדושות שהיו דופקים וצועקים "אלול" ובדרך כלל משיגים את האפקט הרצוי.
אומרים בישיבות: "הימים הנוראים מגיעים, צריך לעשות תשובה". אומרים "הנה יום הדין לפקוד על כל מי שפה בדין ואין סיכוי שתזכו בדין אלא אם כן ממש ממש תתאמצו. צריך לחזור בתשובה".
אמר פעם פרופסור ישעיהו לייבוביץ': לאדם יש שלושה צרכים בחייו – אוכל, מין, ומחסה. כל השאר הם רצונות, לא צרכים.
בסוף שירותי הצבאי יצא לי להיות תורן באפסנאות, חוויה לא נעימה. והאחראי עלי, שקראו לו דרור, אמר כל הזמן וגם צריך להספיק את זה ואת זה ולסדר את המכולה ההיא ולנקות את השירותים ההם. ואני אמרתי לו "תראה דרור, ישעיהו ליבוביץ' אמר פעם שאדם צריך שלושה דברים – אוכל, מין, ומחסה. הוא לא דיבר על לנקות שירותים ועל לסדר מכולה. אז אתה רוצה שננקה שם ונסדר פה? סבבה. אבל זה מה שאתה רוצה, לא צריך".
דרור כמובן לא ידע מיהו אותו ליבוביץ', אבל אותי זה הצחיק, ואותו זה השאיר בלי מילים, וזה הספיק לי באותו זמן.
תשובה שנעשית מתוך שצריך לעשותה אין לה ערך בפני עצמה, הרי היא דומה לאדם שמאיימים עליו בעונשים פליליים משום שלא קיים כראוי מצוות שבין אדם למקום. הדיבור על יום הדין יכול להגיע בקלות לקונוטציות של הוצאה וירטואלית להורג. בדין שמיים כמובן. כן, נכון, יש לנו היהודים דרכים לעדן את העניין, ספרן של צדיקים וספרן של רשעים, הדין תלוי ועומד מראש השנה ועד יום הכיפורים, ועדיין.
תשובה מרצון, לא מצורך.
אומרים היום אנשים שהימים הנוראים מעיקים, בישיבות התיכוניות סליחות ספרדיות יותר ויותר מחליפות את הסליחות האשכנזיות, אומרים שהן יותר מובנות, מתכוונים לכך שהן יותר מגניבות. החתירה להווי חברתי גוברת על מנהגים עתיקים. אנשים מודדים את הזמן של התפילות בראש השנה ויום כיפור, עושים ביום שאחרי תחרות מי התחיל הכי מאוחר וסיים הכי מוקדם, למי הייתה עוד חצי שעה בהפסקה שבין מוסף למנחה ביום כיפור, למי הייתה ביום כיפור שנת צהריים ארוכה יותר.
אגלה כאן משהו. אני נהנה מהימים הנוראים. מהתפילות הארוכות, מהסליחות המתבכיינות, מהכל. בדיוק כמו שאיני מסוגל להתאבל באמת בזמן קריאת מגילת איכה בתשעה באב, אני פשוט נהנה לשמוע אותה בטעמיה.
עושים היום לימודים משותפים של דתיים וחילונים לקראת יום כיפור. מדברים על יום כיפור ללא אלוהים. איני יודע איזה יום כיפורים הוא זה. יום כיפור ללא היסוד של בקשת סליחה של הנברא מבוראו הוא יום כיפור מסורס.
בשנות השמונים הגיע ישעיהו ליבוביץ לביקור בקיבוץ צובה. בחדר האוכל הייתה שתיקה. שאל ליבוביץ': "הזמנתם אותי לכאן על מנת שאדבר, על מה אתם רוצים שאדבר?" וקיבוצניק אחד נעמד ושאל "מהי המשמעות של יום כיפור עבורך?" ואמר לו פרופסור ליבוביץ' "חזרה בתשובה". "אם כך, מה המשמעות של היום עבור אדם חילוני?" הקשה הקיבוצניק. השיב לו ליבוביץ' "אינני יודע, אני לא חילוני".
בתשובה הזו קבור הכלב.