א. המסלול – נחל ארבל, הר ארבל וחרבת ארבל
מסלולנו מתחיל בחורבת עמודים שנמצאת כק"מ מצומת נטופה, שבגליל התחתון. בחורבה זו נמצאים עמודים, משקוף ושרידים נוספים מבית כנסת עתיק, כנראה מהמאה ה-3. מהחורבה נרד בשביל המסומן בשחור לכיוון צפון מזרח, נחלוף בעין אסעד שנמצא באפיקו של נחל ארבל, ונמשיך בהליכה בשביל עפר הצמוד לאפיק הנחל. לאחר הליכה של כ-3 ק"מ נגיע לעין נתאי. עין נתאי הינו מעין שממנו נמשכת זרימה לאורך הנחל והוא קרוי על שמו של נתאי הארבלי שחי בתקופת "הזוגות" ומוזכר בפרקי אבות יחד עם יהושע בן פרחיה. נמשיך בהליכה בנחל לכיוון דרום מזרח ולאחר כק"מ וחצי נעבור להליכה בשביל המסומן באדום שעולה מן הנחל לכיוון דרום, אל חורבת ארבל שבה נמצאים שרידים מישוב ובית כנסת קדומים. השביל ממשיך ועולה לפסגתו של הר ארבל, ממנו נערוך תצפית מדהימה ביופייה אל עבר הגולן, הכינרת, הגליל העליון והרי גלעד. לאחר התצפית,נרד חזרה אל חורבת ארבל וממנה נמשיך, בשביל המסומן בכחול, לצומת מגדל, שם מסתיים מסלולנו. חורבת ארבל, שבה עובר מסלולנו, היא ככל הנראה, בית ארבאל הנזכרת בספר הושע (י',י"ד).
ב. הושע ובית ארבל
הושע, אחד מנביאי "תרי עשר", מזכיר בדבריו את בית ארבאל כמקום שבו ,בשעת מלחמה, נהרגו אמהות וילדיהן- "אם על בנים רטשה"(י',י"ד), ומזהיר את בית אפרים-מלכות ישראל כי עונשם יהיה דומה. ביטוי ענישה קשה זה הינו אופייני לנביא הושע שבנבואותיו, המוסבות בעיקר על מלכות ישראל, מזכיר עונשים קשים שיבואו עליה- "והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה" (ב',י"ג), "ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם" (י"ג, ח') ועוד. עונשים אלו יבואו בתגובה לעברות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום שנעשות ע"י העם ומנהיגיו. אך למרות נבואות החורבן הקשות, הנביא הושע שוזר בדבריו נבואות נחמה רבות- "ואמרתי ללא עמי,עמי אתה והוא יאמר א-להי" (ב',כ"ה), "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון" (י"ד, ו') ועוד.
ג. החורבן והנחמה בנבואות הושע
המעבר בדבריו של הושע בין דברי התוכחה והחורבן לדברי הנחמה הוא חד ובולט, ונשאלת השאלה מה רצה הנביא להשיג בכך? תשובה אחת שניתן לענות היא שהנביא אינו רוצה שהעם ישקע בייאוש כתוצאה מדברי החורבן, אלא יבין שהוא עובר תהליך ארוך שבסופו תשובה ונחמה. אך מעבר ל"תרגיל הפסיכולוגי" של הושע נראה שניתן לענות תשובה נוספת. בתחילת הספר, הושע רואה במחזה נבואי שה' מצווה עליו לקחת "אשת זנונים" ומדמה אישה זו לעם ישראל, הקשור לה' בקשר נישואין כביכול ובחטאיו זנה מאחרי ה'. למרות הרושם הקשה שיוצר דימוי זה, הגמרא בפסחים (דף פז.) מאירה את העניין באור אחר. היא מתארת שיחה שמתנהלת בין ה' להושע ובה הושע מציע לה' להחליף את עם ישראל בעם אחר. כתגובה לבקשתו, ה' מצווה עליו לקחת אשת זנונים ואח"כ מצווה עליו לשלחה. הושע עונה שאין הוא מסוגל לכך, וכך ה' מלמדו שאף הוא אינו מסוגל לשלח את "אשת הזנונים"- את בנ"י שבגדו בו. זה בעצם ההסבר השני לשזירת דברי החורבן ודברי הנחמה. הושע מלמד שגרעין האהבה והברית בין ה' לבנ"י קיים תמיד ואף פעם אין הפרדה מוחלטת בין החורבן לנחמה.