זוכרים את זה? זוכרים את זה שכשהגיע ספר הטלפונים החדש היינו רצים לבדוק אם השם שלנו מופיע בו? או את הנייר טואלט שישבנו - נעבעך - לחתוך לפני שבת עד שהמציאו את אריזות הנייר החתוך? או את העיתונים המיותרים שהיינו שומרים לנר של ההבדלה? יש עוד המון דוגמאות כאלה. אי אלו אנקדוטות חיים שחווינו כילדים והן צרובות לנו אי שם בזיכרון. זוכרים את זה? אז זהו, שאני לא זכרתי.
את החוויות הללו חוויתי כילד דתי. אח"כ התבגרתי, התגייסתי, התחתנתי, נולדו לנו ילדים. איפשהו בדרך הן נכנסו להן לבוידעם, מחכות שמשהו, מישהו, מתישהו יעורר אותן. וזה קרה. יום אחד התגלגל לידיי הספר "אולי בשבת יזרקו סוכריות" של אורי אורבך ז"ל. פתחתי, דפדפתי, קראתי ושוב דפדפתי וקראתי. המילים הילכו עלי קסם. ההומור העדין, הדיוק, הניואנסים, החיו בי את אותן חוויות נשכחות. חוויות החיים מן הילדות ממש יצאו להן לריקוד משגע כמו ארי ודרצ'י מחוץ לבלטה.
ניר סריצילום: באדיבות המצולם
אחרי שנרגעתי קצת הבנתי שני דברים: ראשית, המטפל שבי הבין שהילדים שלנו לא חוו את חוויות הילדות שלנו. למרות שאנחנו לפעמים נראים לעצמנו עוד קצת ילדים, תכל'ס מה שחווינו אנחנו כילדים החליף צורה אי שם בתחילת שנות האלפיים. ולמרות זאת, אורי אורבך בחושיו החדים ובחוכמתו הרבה ידע לזהות גם רגעים כאלה שתמיד תמיד ידייקו את נקודת המבט של הילד. כמו למשל התחושה הזאת של ילד שמרגיש שאבא שלו מתפנה לדבר איתו רק כשנגמרת לו הבטריה בנייד, או חוסר החיבה למקלחות שרק מקלחת לכבוד שבת יכולה לו.
זאת אומרת, שבשירים של אורי יש כח ליצור חיבור בין - דורי בין הורים לילדים. הם מאפשרים להורים ולילדים לשמוע את השירים יחד כשכל אחד יכול להתחבר אליהם מנקודת מבט אחרת. ילדית או הורית. עכשווית או נוסטלגית. הם גם מאפשרים להורים להעביר לילדים דרך השירים את חוויות הילדות הפרה-היסטוריות שלהם, נטולות האייפד והסמארטפון.
שנית, המוסיקאי שבי שאל את עצמו איך זה שאף אחד עוד לא הלחין את השירים הללו? משהתשובה בוששה לבוא, התחלתי להלחין את השירים בעצמי. לחן הצטרף ללחן ומנגינה למנגינה. הלחנים נוצרו בבית, באווירה משפחתית חמימה ונעימה או כאילתור מתוך מפגש טיפולי-מוסיקלי או כרגע של התרגעות לאחריו. כשהצטברו הלחנים פניתי לאורי שמצדו העלה את הרעיון לכתוב לחנים לשירים מספרים נוספים שלו. בעקבות זאת התווספו להם לחנים גם מן הספרים "בגלל ילד אחד" ו"ילדה כמוני" (בהוצאת ספריית בית אל). כך, יצאנו לדרך ההפקה המוסיקלית של שירי הילדים של אורי אורבך, מלאים באמונה ובתחושה שאנו עושים את הדבר הנכון.
בימים אלה, אנחנו מגיעים לנקודת השיא המרגשת של הפרויקט, עם יציאתו לאור של "אולי בשבת יזרקו סוכריות", אלבום שירי הילדים של אורי אורבך. פרויקט שאנו שמחים וגאים בו מאוד ומאמינים שבכוחו לחבר, לאחד ולאגד לחוויה ישראלית אחת הורים וילדים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים. ברגעים אלה אופפות אותנו תחושה של שמחה ותודה גדולה לקב"ה יחד עם הטעם המר על לכתו של אורי בטרם השלמנו את העבודה על הפרויקט ועל שלא זכינו לציין זאת יחד.
אבל, כמו שיש שיר בלב ושיר בכיס, יש גם שיר בפה. כוחו של שיר בפה הוא ביכולתו להחיות. לשמר את המילים וגם את הלחן מחוברים ורלבנטיים כל הזמן. הלחן מנחיל. כך גם כאן, אני מאמין כי המילים המולחנות והמושרות עלי כל פה ולשון ינחילו את שיריו של אורי אורבך לילדי ישראל כולם.
מופע ההשקה החגיגי בהשתתפות האומנים יתקיים ב 18/10 בשעה 18:00 במרכז עינב לתרבות- ת"א. המופע בהפקת מרכז ברודט לתרבות יהודית של עריית תל אביב – יפו