מישהו שלימד אותי כמעט כל מה שאני יודע על מוזיקה, אמר לי שכשאהוד בנאי עולה על הבמה, אתה מרגיש בבית. כל האולם נראה לך כמו איזה מפגש משפחתי ומתחשק לך לבקש ממי שיושב לידך, להעביר בבקשה את המלח. ביום חמישי האחרון ישבתי באמפי שוני שליד בנימינה - וכשבנאי עלה אל הבמה, חנוט בחליפה וחבוש כיפה, הרגשתי בדיוק כך. פתאום יש איזה חום, נוסף על חומו של חודש יולי, מלא ערגה וגעגוע לצלילים שאתה כל כך אוהב.
ובמשך כשעתיים וחצי - אהוד בנאי על הבמה, עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. תחושה של "טיש" עם הצדיק, שקצת מספר על עצמו, אבל הרבה מאוד שר. מפסיק לרגע וממשיך, קופץ לשיר ישן או מדלג למשהו מהדיסק האחרון שלו, "רסיסי לילה". יוצר איזה בליל אחד של מוזיקה, מאוד "בנאית", עד שאתה כמעט ולא שם לב אם השיר שזה עתה שמעת היה מהאלבום האחרון, או הראשון.
 |
|
(צילום: תמר ארבל)
|
בנאי פתח ב"תארי לעצמך", מתוך האלבום האחרון. שיר לא כל כך מוכר, שלא "נחרש" בתחנות הרדיו כמו "אני הולך" או "כמו ציפור ושרה", אותם ביצע מאוחר יותר בהופעתו. בכלל, אהוד בנאי מאוד קשוב לקהל שלו, טורח להודות לו כמעט לאחר כל שיר. "מרגיש" את הקצב. אך לא מתחשב בפופולאריות, ומסוגל להצעיד את ההופעה לפי רחשי ליבו. את הלהיטים הגדולים כמו "בלוז כנעני" או "זמנך עבר", הוא שמר בכלל להדרן, "אחרי ההופעה". הוא קובע מהי המנה העיקרית ומהו הקינוח. אתם רק צריכים לשבת ולהקשיב.
ואגב, "זמנך עבר" היה בעיניי הביצוע הטוב ביותר בכל ההופעה, יחד עם "פלורנטין", שהיה אולי השיר היחיד שהקים את כל הקהל על רגליו. קשה היה לפספס את הנגיעה הדתית של בנאי, שיריו החדשים או קהל מאזיניו. חלק ניכר מהמאזינים היו חובשי כיפות. פה ושם הבחנתי בכיסויי הראש ואפילו בעדת ברסלברים שישבו באחד היציעים בשוני. מחזה לא שגרתי, אמנם, אך כה מתאים לאווירה שמשרה בנאי על הקהל.
 |
|
(צילום: תמר ארבל)
|
לרגעים הוא כמו עומד ומתפלל על הבמה, מתנועע קדימה ואחורה. רגע לאחר מכן הוא כבר מרעיד את הרמקולים בשיר "פלורנטין", מדלג מצד אל צד עם הלהקה, כמעט ויורד מהבמה כדי לוודא שהשיר הזה חוצה את סף הווליום. ואפרופו דתיים, מתי בפעם האחרונה ראיתם מניין ל"ערבית" באמפי שוני? "הדרן, על פי הגמרא, זה לחזור על הכל מההתחלה. אל תדאגו, לא נעשה לכם את זה", הרגיע בנאי את הקהל, חמש דקות אחרי שירד מהבמה וחזר אליה כדי לסיים את ההופעה הארוכה הזו.
את הלהיט "הילד בן 30" הקדיש בנאי, לדבריו, "לכל מי שעדיין לא יודע מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול". הוא סיפר כי "עד גיל 30 השלמתי שעות שינה מהצבא. עוד לא ידעתי מה אעשה, כשכתבתי את השיר הזה. מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי קם בבוקר. והיום, כשאני זמר, ואני יכול להרשות לעצמי לקום ב-11, נבעך חזרתי בתשובה ואני קם בשש וחצי בבוקר ל"שחרית"".
לסיכום, "רסיסי לילה", המופע החדש של בנאי, מקפל בתוכו את כל יצירתו - מהאלבום הראשון ועד לזה האחרון, שדי בקלות הגיע לאלבום זהב. יש בהופעה הזו את הלהיטים המצויינים מהאלבום האחרון, כמו "אני הולך", "אבן ספיר" ו"רמת גן-גבעתיים", אך גם את כל הלהיטים ההיסטוריים שעשו את בנאי לאחד היוצרים הטובים במוזיקה הישראלית. ההופעה הזו היא בעיקר חוויה, עוטפת וחמה ומלאת חן. לא מתחנפת, בצניעות כה יפה. אם אין לכם תוכניות לאחר "שלושת השבועות", אז תקפצו בסוף אוגוסט לשוני, ותתנו לאהוד בנאי להזכיר לכם למה אתם כל כך אוהבים אותו.