האם יש תרבות ישראלית

תרבות מהי? האם יש לישראל תרבות מקורית משלה?לדעתי זו שאלת המפתח להמשך קיומה ולזהותה הלאומית של מדינת ישראל... - הרב יעקב אריאל

חדשות כיפה הרב יעקב אריאל 25/02/03 00:00 כג באדר א'


תרבות מהי? המילה תרבות במשמעותה המודרנית היא תרגום של המילה
culture באנגלית או "קולטורה" בשפות אירופאיות אחרות. תרבות לפי זה היא עיבוד, שכלול. הקילטור בחקלאות הוא עישוב של עשבים שוטים ותיחוח הקרקע המאפשר גידול מוצלח יותר לצמחי התרבות. חקלאות באנגלית היא agriculture שמשמעותה הוא עיבוד האדמה ורתימתה לגידול צמחי תרבות.
במקורותינו העתיקים מצאנו את התרבות במקרא במשמעות שלילית של "תרבות אנשים חטאים" כלומר גידול של חוטאים. אך במשנה מופיעה התרבות במשמעות אחרת "בני תרבות" הם חיות מאולפות שניסו לתרבת אותן (ונחלקו החכמים אם אומנם ניתן לתרבת חיות טרף כזאב אריה וברדלס ולפטור את בעליהם מאחריות על נזקיהן או לא. עיין בבא קמא טז וסנהדרין טו). כמו שיש תרבות האדמה כך יש תרבות החי. ומכאן לא רחוקה הדרך לתרבות האדם. הפקרת האדם ליצריו המשתוללים כמוה כעשבים שוטים המשתלטים על התרבות. תרבות פירושה ריסון, עידון ורתימת כוחות הנפש החיוביים של האדם לשכלול ולפיתוח של יכולתו.
יש תרבות כלל-אנושית שבה האדם משכלל את תנאי חייו, מתרבת צמחים ובעלי חיים, ממציא מכשירים, מגלה תופעות וחוקים ומנצלם לתועלתו. התרבות הכלל-אנושית אינה מאפיינת עם מסוים אלא היא נחלת המין האנושי כולו. תרבות זו מתבטאת במדע, בטכנולוגיה במוסר ובערכים.
ויש תרבות לאומית של אומנות ונימוסי חיים. תרבות זו היא פיתוח וטיפוח של הכשרון הלאומי הייחודי. הדבר נעשה הן ע"י בעלי כשרון אומנותי והן ע"י העם המשמש להם רקע לגידולם והד ליצירתם. בלועזית מבחינים בין התרבות הלאומית לבין התרבות הכלל-אנושית ע"י השימוש במילה "ציויליזציה" כתרבות האוניברסלית לעומת הקולטורה המייחדת את היצירה הלאומית.
ציויליזציה ניתנת לחיקוי, תרבות לא. יש אומנם השפעות תרבותיות מעם לעם, אולם הן אינן יכולות להיקלט בקלות אלא א"כ אופיו של אותו עם מאפשר קליטה כזו. מוסיקה מערבית למשל אינה קליטה במזרח וכן להיפך אלא לאחר עיבוד והסתגלות ממושכת. לא כן המצאה טכנולוגית חדשה. זו אינה צריכה שום הכנה נפשית. אלא א"כ מדובר בחברה שדרגת התפתחותה עדיין לא השיגה את רמת הציויליזציה המפותחת בעולם. תרבות במשמעותה הקולטורית לא ניתנת אפוא לחיקוי, אלא רק אולי ללימוד מוגבל, ואף זה לא תמיד בהצלחה יתרה. הליבנט למשל הוא דוגמא לחיקוי לא מוצלח של תרבות אירופאית. לחקיין מסוג זה אנו קורים לבנטיני. כלומר, מי שמנסה להתכחש לתרבותו המקורית ע"י אימוץ שטחי של אופנות זרות לו.
האם יש לישראל תרבות מקורית משלה?
לדעתי זו שאלת המפתח להמשך קיומה ולזהותה הלאומית של מדינת ישראל.
יש בישראל תופעה ייחודית שאין לה אח ורע בתבל כולו והיא עלולה לאבד נכס יקר זה אם לא תשמור ותטפח אותו. מצד אחד, אנו ארץ שקלטה עולים מ70 תרבויות שונות. אין מקום בעולם בו שוכנות תחת קורת גג אחת כל התרבויות המגוונות בעולם. חיסולן של תרבויות אלו הוא נזק תרבותי נורא. אומנם הייתה הצדקה ליצירת סגנון חיים משותף לכל יוצאי התרבויות השונות. אולם עם זאת אסור היה למחוק כליל את התרבויות המקוריות. במקביל, הייתה לנו תשתית תרבותית ייחודית משלנו. "עם הספר" אינו מליצה ריקה אלא תופעה היסטורית יחידה במינה בעולם. עם הספר פירושו תרבות של למידה, של כבוד לספר ומשמעת לערכים כתובים בו. תרבות של ימי חג ומועד. תרבות פנאי ייחודית של ימי מנוחה כשבת. תרבות של חיי משפחה מיוחדים. תרבות של ערכי מוסר נעלים. ומעל לכל - תרבות של אמונה מופשטת בישות רוחנית אין-סופית ונצחית המהווה אידיאל של שלמות מוחלטת ושאיפה להידמות לה. (גם אדם שאינו מגדיר את עצמו כדתי יכול לראות את עצמו בן תרבות זו על כל מרכיביה בסגנונו שלו).

שילוב נכון של שני הדברים: שמירה וטיפוח של סגנוני התרבות המגוונים מכל קצוות תבל והייחודיות התרבותית הישראלית יכולים לגרום לכך שישראל תיהפך למרכז תרבותי שאין דומה לו ומוקד משיכה והשראה לכל בני המין האנושי.

האם ניענה לאתגר התרבותי הגדול והנהדר הזה, או שנעדיף את החקיינות והשטחיות הלבנטיניות?
זו שאלת השאלות של דורנו, כי בכך תלויים זהותנו והמשך קיומנו. האם יש לנו תשובה אמיתית ואמיצה לשאלה קשה זו?
האם מסוגלים אנו, למרות הפיצולים והקיטובים, ליצור ליבה של תרבות ישראלית מקורית?