31 הלכות בגזירת ציפורניים

ניסיתי לאסוף כאן הלכות רבות הקשורות לגזיזת ציפורנים
ענין הציפורנים
א. כתב הבן איש חי כי "הטעם שהנטילה \נטילת ידים\ היא רק על הידים, מפני כי הידים והרגלים הם סוף וסיום הגוף, ,,,וידוע כי אין אחיזה לחיצונים אלא בסיומי הגבורות והדינין ובקצותיהן, כי אין להם כח לינק מן הקדושה מלמעלה אלא רק בסיום שלה למטה, ולכן בלילה בעת שינה שורה רוח רעה על הידים ששם הוא סיום, ויש יכולת לחיצונים להתאחז שם, ולכן צריך שיטול ידיו במים ,,,, ואז הקליפות שהיו נאחזים שם המה נדחים ומסתלקים משם ע"י החסדים, כי לעולם החסד דוחה את הקליפות, ודע כי לולא הצפורנים שהושמו בראשי האצבעות היו הידים טמאות אפילו ביום ואפילו בלא שינה אך עתה על ידי הצפרנים אין רוח רעה שורה אלא בלילה בעת שינה או בכל עת שנכנס לבית הכסא"
ב. ואם תאמר אם כן למה אין עושין נטילה לרגלים? על זה תירץ הרב יפה שעה ז"ל דברגלים נאחזים יותר מן הידים ולכן לתוקף אחיזתם אין לנו כח לדחותם משם בנטילה, ורק הכהנים בזכות המקדש והעבודה היה להם כח לדחותם גם מן הרגלים ולכך כתיב בהו "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם". ובזה תבין טעם חיוב רחיצת ערב שבת פניו ידיו ורגליו, כי זכות שבת יכולה היא שתגין. עד כאן דבריו. \תולדות\
ערב שבת
ג. מצוה לקצוץ צפרני ידיו ורגליו לכבוד שבת אם צריך לכך.
ד. בערב שבת צריך לקצוץ הצפרניים קודם חצות היום. ואם שכח - יכול לקצוץ צפרניו גם לאחר חצות.
ה. כשטובל בערב שבת או בערב חג - יטול צפורניו וירחץ לפני הטבילה.
דרך גזירת ציפרוניים
ו. כשקוצץ ציפורניו - יקפיד לקבור את הצפורניים או לזורקם בבית הכסא, וישים לב שלא תיפול אפילו אחת על הרצפה כי יש סכנה לאשה מעוברת הדורכת עליהם \נדה דף י"ז.\
ז. אם נפלה ציפורן ואינו רואה אותה יכבד את המקום ההוא במטאטא אע"פ שהוא נקי ויזרוק הכל לנוחיות.
ח. יזהר כמו כן שלא יפלו הצפרניים על בגדיו, וכל שכן שלא יקצוץ את הצפורניים ויניח אותם על בגדיו, כי דבר זה קשה לעניות, ואין חילוק בזה בין צפרני ידיו לרגליו.
ט. יש מקפידים לגזור ציפורניהם בסדר מסוים. ועל פי האר"י ז"ל אין חשיבות לסדר גזירת הציפרנים רק שיקדים את יד ימין לפני יד שמאל כמו בכל דבר.
זמנים מיוחדים
י. נטילת צפורניים - מותרת בכל ימי העומר \כה"ח שם טז אורח חיים עמוד רמ\
יא. יש מקפידים לא לקצוץ צפורניים בראש חודש. ואין לחוש לכך כשהצפורניים עודפות על הבשר \עיין בא"ח שם י' כא\.
יב. טוב שיקצוץ האדם את ציפורניו בערב ראש השנה לכבוד יום-טוב. ובמיוחד אם הם עודפות על הבשר.
יג. לדעת השו"ע מותר לקצוץ צפרניים בחול המועד, בין של יד ובין של רגל, ואפילו על ידי מספריים, לדעת הרמ"א - אסור. ולצורך טבילת מצווה לדברי כולם - מותר \שו"ע תקלב סע' א\.
סביב תשעה באב
יד. אין ליטול הצפרניים בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל בערב שבת חזון מותר ליטול הצפרנים.
טו. כתב הבן איש חי כי "אם הצפרניים עודפים על הבשר - מותר ליטול אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, מפני שיש חיוב גדול על פי הסוד ליטלם וכמו שכתבו רבותינו ז"ל בעץ חיים \שער פרצופי זו"ן פרק א'\ וזה לשונם "מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר זה צריך לחתוך דשם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית לכן עונש המגדל צפרנייים קשה מאד עכ"ל"
טז. אם הם עודפים ויוצאים לחוץ - מותר לקצצם אפלו בערב ט"ב, ועוד אמינא ולא מסתפינא דאם נזדמן לו אבלות של שלשים שלא היה יכול לקוץ בערב ט"ב והגיע זמן קציצתם ביום ט"ב שמותר לו לקוץ אותם ביום ט"ב ולא ימתין עד אחר ט"ב כדי שלא יתן שליטה לחיצונים לינק יותר בפרט יום זה שיש להם תגבורת בו. \בא"ח דברים\
יז. אשה לצורך טבילתה מותרת לגזור ציפורניה גם בתשעה באב. גם מוהל יכול לתקן ציפורניו לצורך הפריעה. \עיין כה"ח תקנא ס"ק מט\.
גידול ציפורנים
יח. מוהל שצריך לציפורניו למלאכתו וכן שוחט שצריך להם על מנת לבדוק את סכיניו – מותר לגדל רק לפי הצורך.
חציצה
יט. ליכלוך שתחת הציפורן במקום שהצפורן עודף על הבשר - חוצץ בנטילת ידים. ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר – חוצץ. לפיכך לא יגדל אדם צפרניו שלא לבא לידי מכשול בנטילת ידים בחציצה. ובלאו הכי גידול הצפרניים הוא קשה ומר לנפש האדם, וגורם תגבורת ויניקה לחיצונים וכאשר נתבאר לעיל.
כ. אבל תוך שלושים יום אסור בגזירת ציפורניו ויעמוד על המשמר לנקותם בכל יום.
כא. בשבת אסור לגרר הטיט שתחת הצפורן מפני שממחק הצפורן כשמסיר את הטיט מתחתיו, אלא ירחצם במים. \פרשת קדושים הלכה כד\.
כב. צפורן שפרשה מקצתה - יקוץ אותה כי היא חוצצת מאחר שפרשה מקצתה. ובשבת אסור לקוצצה. וכל שכן שצפורן שפרשה רובה - חוצצת
נשים
כג. נשים שמגדלות את ציפורניהן לנוי, או לצורך מלאכתן, לכתחילה צריכות לגוזרן, ובדיעבד אינן חוצצות. וראוי שלא לגדל ציפורניים כיון שנהגו בנות ישראל לקצוץ את הציפורניים.
כד. אשה שצובעת את ציפורניה, צריכה לנקותן מהצבע היטב קודם הטבילה. ואם אינה יכולה בשום אופן לנקותן מהצבע, לא תדחה את טבילתה, אלא תצבע את כל הציפורניים בצורה טובה, ולא תשאיר צבע סדוק או מקולף, כיון שנשים מקפידות שלא יהיה על ציפורניהן צבע שאינו מושלם. ואם טבלה בצבע מקולף או סדוק אינה טבילה, וצריכה לחזור ולטבול.
כה. אשה שטבלה עם ציפורניים, ונשאר לכלוך תחתיהן, אם האשה מקפידה עליו, או שנשים אחרות מקפידות עליו - חוצץ. כיום, נשים מקפידות על הלכלוך שתחת הציפורן, בין אם הוא כנגד הבשר, ובין אם הוא מעליו, ולכן בכל מקרה של לכלוך תחזור ותטבול. ובמיוחד בבצק שנמצא תחת הציפורן, אף אם הוא כנגד הבשר חוצץ, כי אשה מקפידה בבצק יותר מבלכלוך שלא ישאר תחת ציפורניה, כדי שלא יאמרו עליה, שהיא מאכילה את בעלה מהבצק שבצפורניה. וכאמור, כיום מקפידות נשים בין בבצק ובין בלכלוך, בין כנגד הבשר ובין מעליו ובכל מקרה צריכה לחזור ולטבול.
כו. אשה שצריכה לטבול בליל שבת או בליל יו"ט, ושכחה ליטול את ציפורניה, תבקש מנכרית שתיטלן מידיה, ותזהר שלא לסייע לה כלל בגזירת הציפורניים. ואם אין נכרית, י"א שלא תטבול, ותדחה את הטבילה למוצ"ש. וי"א שאם זו רק ציפורן אחת או שתים תנקן ותטבול. וי"א שבדיעבד יכולה לנקות יפה יפה ותטבול. וכן נוהגים. ותנקן היטב בנייר, או בקיסם רך \החתוך מערב שבת\, כדי שלא תגרד ותקלף מהציפורן. ותנקן עד שלא ישאר תחתיהן לכלוך או בצק ותטבול עימן, רק שתשתדל להבא לגוזרן מבעוד יום.
כז. אשה שצריכה לטבול בחול המועד, יכולה ליטול ציפורניה בעצמה בלא שום צורך בשינוי או בנכרית.
כח. אשה שלא גזרה ציפורן אחת או יותר ולא היה תחתיהן לכלוך כל שהוא, יש אומרים שצריכה לחזור ולטבול. וי"א שאינה צריכה, כיון שהיו נקיות. ונהגו לחזור ולטבול אם לא שימשה עדיין עם בעלה.
כט. אשה שיש לה נפיחות במקום הציפורן, ואינה יכולה לחתוך את הציפורן או לנקות תחתיה, אם תחת הציפורן אין לכלוך, או שאין הוא נראה - אינו חוצץ.
ל. ציפורן המדולדלת שנפרדה רק במיעוטה - חוצצת. אבל אם פירשה רובה - אינה חוצצת. וכיום, שמחמירים ומורידים כל ציפורן, אם טבלה עם ציפורן שפירשה ברובה, צריכה לחזור ולטבול, אא"כ שימשה עם בעלה.
לא. יש לנקות את ציפורני הרגלים היטב לפני הטבילה ולגוזרן עד מקום חיבורם בבשר. ובדיעבד, אם נמצאת ציפורן שאינה גזורה אך היא נקיה היטב אינה חוצצת. ואם יש תחתיה לכלוך, יש מקרים שאינו חוצץ, ולכן תשאל שאלת חכם.