שאל את הרב

שאלות ותהיות על כוח הרצון, צניעות ויופי ביהדות

חדשות כיפה חברים מקשיבים 02/02/17 10:54 ו בשבט התשעז

שאלה

שלום, אני בת 18 , בשרות לאומי.

כבר הרבה מאד זמן שיוצא לי לחשוב על כמה שאלות ואני ממש לא מוצאת להם תשובה.. אשמח אם תוכלו לכוון אותי לספרים או לדברים אחרים שיכולים לעזור לי. תודה!

שאלה ראשונה - איך אדם יכול לחזק בעצמו את כח הרצון? קורה לי יותר מידי פעמים שאני מחליטה דברים וממש לא מצליחה להתמיד בהם או אפילו להתחיל אותם. ( למרות שאני משתדלת לא לקחת דברים גדולים אלא צעד צעד וכל פעם משהו קטן.. ) זה הגיע למצב שאני מחליטה משהו ומראש אני לא מאמינה שאני יכולה להצליח וככה ממש ממש קשה לי להתקדם. בכל תחום בחיים.

שאלה שניה- איך אדם יכול לחזק את עמוד השדרה שלו? שלא ימשך אחרי הזרם וידע לעמוד על הערכים שלו, שיהיה לו עמוד שדרה חזק.

אני מכירה את עצמי כאדם שמאד מושפע מאחרים, מהתנהגויות שאני רואה, מדיבור שאני שומעת וכו. אני מאד משתדלת לשים לב מה אני מכניסה ומה לא, אבל אני עדיין לא מרגישה שיש לי ממש דרך ברורה משלי, ערכים ברורים שמהם אני לא זזה. זה לא שאין, פשוט נראלי אין מספיק.. איך לשמור על עצמי ולא להיגרר אחרי הסביבה..

שאלה שלישית שמעסיקה אותי - מה המקום של יופי ביהדות? יופי זה דבר טוב, אם הקב"ה החליט לתת לי אותו אני רוצה להשתמש בו ולהנות ממנו. ומה לעשות שכשאני נהנת ממנו יוצא שהוא גם יוצא החוצה לפעמים?

אני אתן דוגמא קטנה רק כדי להסביר: כשאני מתאפרת ומסדרת את השיער בצורה מסויימת ( אולי פזור) יוצא שהיופי בא יותר לידי ביטוי. ואז אני יוצאת החוצה ואני לפעמים חושבת שאולי עשיתי שימוש לא טוב ולא ראוי במתנה שקיבלתי מה'..

שאלה רביעית- ייחוד. אני עושה שרות במקום עם בן גדול (40 ) לא נשוי, ועם עוד 2 בנות. קורה שאני מגיעה מוקדם ואז הוא גם מגיע. וכשאנחנו מגיעים אנחנו נועלים את השער של המקום. יוצא שאני איתו בתוך מקום נעול. הקטע זה שכל הזמן שתי הבנות שאיתי יכולות לבוא ולפתוח את השער, וגם זה ביום.. האם זה ייחוד?

תודה רבה רבה על כל העזרה, גם אם יהיו תשובות רק לחלק מהשאלות זה יעזור לי מאד.

מעריכה את העבודה ומודה מעומק הלב. שהקב"ה ישלם לכם את שכרכם הטוב.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

הדס יקרה!
שמחתי מאד לקרוא את השאלות שלך, יש בהן עדינות, אור ורצון גדול לדיוק פנימי. אשרייך!
השאלות שלך נוגעות אחת בשניה אז גם התשובות לא יהיו לגמרי מחולקות. נתחיל בנק´ הראשונה שהעלית:


[כוח הרצון]
כוח הרצון הוא אחד הכוחות העליונים ביותר בנפש. שמעתי בשם הרב שלי, הרב אייל קהלני שבמשפט של הרב קוק "אם תרצה בן אדם.. עלה למעלה עלה": אם אתה רוצה, אתה בן אדם.
רצון זה הכוח המניע שלנו כבני אדם ליצור , לשאוף, לחיות, לעשות. זה הדלק והמנוע הכי בסיסיים לכל העשיה שלנו.
כאן יש הבחנה מסויימת בין רצון לכוח רצון.
רצון- המופשט, הרוחני, הגבוה. הרצון לא מוגבל בחומר. אני ממש רוצה לחיות בדור המדבר. ממש רוצה לעוף. וכן הלאה.. הרצון שלי הוא הרבה מעבר לחומר. ובאמת, הרצון מגיע מהנקודה האלוקית שבתוכי.
כוח הרצון- אותה יכולת נפשית שמעבירה את הרצון הגדול לעשיה חומרית. אני רוצה לאכול רק בריא? לפי מידת כוח הרצון שלי אני אצליח \ לא אצליח.
זאת אומרת שכוח הרצון הוא קצת כמו "הגשמת חלום"- להפוך את החלום הרצון למשהו גשמי ומציאותי.


שאלת שאלה מדוייקת מאד- איך עובדים על כוח הרצון? איך מייצרים את התכונה הנפשית שמחברת שמיים וארץ וגורמת לרצונות להתממש בתוך המציאות?
אני אתחיל מזה שלדעתי תמיד יהיה איזשהו פער קטן בין הרצון לכוח הרצון, מעצם העובדה שאנו בני אדם. ביום שבו נהיה בפעול 100% מהשאיפות שלנו- גמרנו את תפקידנו. אדם צריך לזכור בתחושה שלו שתמיד תמיד יש לאן להתקדם. (לא צריך להתאמץ, זה מובנה בתוכנו- התחושה שכמה שעבדנו תמיד יש עוד) .

ובכל זאת יש כמה דרכים כדי לצמצם את הפער בין הרצון לכוח הרצון שלי:


א. תפילה. תפילה, עבודה שבלב, היא המעבר בין הראש לגוף. תחשבי שכשאת רואה מישהו מסכן במיוחד ואת מרגישה לגמרי את הרחמים כלפיו- את תתעוררי לעשיה. כשהלב מרגיש, המוח לא צריך לשכנע. ולכן העבודה היא תמיד לפתוח עוד ועוד את הלב. זאת אומרת- לא רק שהראש ירצה אלא שגם הלב ירצה. התפילה היא הדרך הראשית למעבר בין הראש ללב. אני אתן לך דוגמא- אני מאד רציתי לרצות בית מקדש. זה לא עניין אותי בכלל ומאד רציתי להרגיש בחיסרון. אז בתפילה התפללתי גם על בית מקדש וגם על לרצות את זה. ז"א בתפילה העבודה משולבת.

ב. להתמקד בעבודה ספציפית שבה את משקיעה את האנרגיות שלך. אמרת שאת לוקחת דברים קטנים וזה מצויין, אבל גם לקחת הרבה דברים קטנים זה קשה. תשתדלי לא לקחת יותר מ-2 משימות קטנות לעבוד עליהן במקביל.

ג. תכנית עבודה ממוקדת. עוד דוגמא- אני רציתי להיגמל מהווצאפ ולא הצלחתי עד שלא הגדרתי לעצמי מה זה מבחינתי ´להיגמל´. עשר דקות ביום? 15? כל כמה זמן אני פותחת אותו? כשאני מדייקת לעצמי את העבודה ולא אומרת אותה באופן ´כללי´ הרבה יותר קל לי להתמיד בה.

ד. לפרגן לעצמי על הצלחות! הצלחת להתמיד במשהו מס´ פעמים? פרגני לעצמך במשהו טעים (או כל דבר אחר שמשמח אותך..).

ה. ממש להגיד לעצמך "אני יודעת שאני אצליח". במיוחד בגלל שכתבת שאת קצת התייאשת מעצמך. לעמוד מול המראה וממש לומר "אני אצליח בעזרת ה´". כל יום מחדש תני בעצמך אמון! גם אם נפלת עשרות פעמים במה שהחלטת.

ו. פשוט להתחיל, פשוט להחליט. יש בך כוח יותר גדול ממה שאת חושבת.


[על הציר הפנימי שלי ]
שוב, נגעת בנקודה מאד חשובה שהרבה אנשים מתמודדים איתה. זה נוגע לכל השאלה של היחס בין העולם הפנימי שלי לבין העולם החיצוני. יש הרבה מה להגיד בנושא אז אכתוב בנקודות-
אז ראשית כל , מה זה בכלל הציר הפנימי?
אני אוהבת לצייר אותו בדמיון כמעין ציר של אש (או פרחים, או מים, או אור..) שעובר מהשמיים, לתוך הראש שלך עד הרגליים. מבחינה רוחנית הציר הזה הוא העצמיות שלי. הרצונות שלי, השאיפות שלי, הקווים האדומים שלי. האופי שלי. איך אני מתבטאת בעולם? וכן הלאה.
כמובן חשוב שהציר הזה יהיה בקשר עם העולם החיצון, גם כדי שנוכל לקבל מידות טובות מאנשים סביבנו וגם כדי שנוכל לשמוע ביקורת לפעמים. אבל כמו שאמרת, אנחנו בסוף רוצים שתהיה לנו אישיות שלא מתערבבת עם כל דבר שקורה בחוץ.

יש כמה דרכים ועצות לעניין הזה.
א. חברה שלי סיפרה לי פעם, שהיא הרגישה שעם כל קבוצת חברות שהיא נמצאת בה היא מתנהגת בצורה לגמרי אחרת. ואני אצטט אותה: "לא הבנתי מה קורה לי. מה, יש לי אופי מפוצל? יש כמה ´נעמי´ בעולם?" ואז היא עשתה רשימה של תכונות והתנהגויות שלא משנה עם מי היא נמצאת- זה חלק ממנה. למשל- לא לרכל, שפיה וליבה יהיו שווים, לדבר בעדינות. וככה היא ייצבה לעצמה את האופי העצמי והפנימי שלה.
ב. לכתוב לעצמך כל ערב, מעין התבוננות פנימית. כשלומדים להתבונן בעצמנו מידי יום ולבחון את העולם הפנימי שלנו זה עצמו מחזיר אותנו לתוכנו פנימה.
ג. ללמוד על הדברים שהיית רוצה אותם כערכים ברורים. למשל, היית רוצה שצניעות יהיה לך ברור? תקראי ספר שמדבר בצורה שנוגעת בך על הנושא הזה. משהו שישמח ויעורר אותך.
ד. מצורף פה קישור לשיעור של עידית שלו, היא מנחה בשיטת ימימה.
https://www.youtube.com/watch?v=wmZ70LrMNZA
באופן כללי, השיעורים של ימימה בעיני מאד עוזרים לנושא הזה. פה עידית מדברת על הפרדת שדות, איך לא מערבבים את ה´שדה´ של אנשים אחרים עם ה´שדה´ שלי. שיעור חשוב מאד.
אני מעתיקה לך עוד קישור שלה, שיעור על כוח הרצון. מקסים!
https://www.youtube.com/watch?v=tYRTGEFdu_Q


לסיכום עוד נקודה קטנה:
כדי לחזק גוף של בן אדם בדר"כ מתחילים בחיזוק שרירי הבטן. השרירים באיזור הזה הם ממש שרירי ליבה ואם הם חזקים- זה מייצב את כל הגוף.
ואותו דבר הציר הפנימי וכוח הרצון, אלו שרירי הבטן הרוחניים שלנו, אחד משפיע על השני.
כשתראי בע"ה בעבודה שלך על כוח הרצון את ההתקדמות זה יחזק אותך בעבודה על הציר הפנימי שלך והפוך.



[קצת על יופי]
באמת ליופי יש מקום של כבוד בתורה.
אם זה בעובדה שבית המקדש היה בניין יפהפיה, וזה שירושלים נקראת "נויו של עולם". ועוד, אחת הסיבות שאישה מכסה את שערה לאחר החתונה, זה כדי לשמור את היופי לבעלה.
אין שום דבר רע ברצון שהיופי שלי גם יראה כלפי חוץ.
אני חושבת שהעבודה פה היא עבודה של איזונים. כמה מתוך היופי נשאר אצלי ואז מה שאני מוציאה באמת מקרין החוצה, לעומת מצבים שבהם מרוב החצנה כבר אי אפשר לראות יופי.. (ואני חושבת שתסכימי איתי שכאשר אישה הולכת בצורה חשופה מאד, זה מאבד את החן והיופי ונשאר טעם מר).
לדעתי העיקר פה זה ´להיצמד´ להלכה. ההלכה מראה לנו בצורה ברורה ויפה איפה עובר הגבול בין פנימי לחיצוני. בנוגע לשיער- כפי הידוע לי, שיער ארוך (אחרי הכתפיים) או שיער מיוחד- (מתולתל למשל) צריך לאסוף לפחות בקליפס קטן. אני מציעה שתעשי שאלת רב כדי להיות בטוחה בזה.
לדעתי התחושה צריכה להיות שאני מרגישה מאד טוב ונוח עם עצמי, אבל שלא עברתי את הגבול שלי (מעבר לנקודה ההלכתית). אפילו באיפור, אפשר להתאפר עדין ולהרגיש טוב ונעים ואפשר להתאפר בצורה מופרזת ואז גם בעיני עצמי כבר עברתי את הגבול.


השאלה על היחוד- בגלל שכל רגע נתון הבנות האחרות יכולות להיכנס זה בסדר. חשוב לשמור על כך שהאווירה ביניכם תהיה עניינית ולא חברית. ישר כוח לך על הבירור הזה.


ישר כוח על השאלות שלך! שתזכי לעלות מעלה מעלה.
אם משהו לא היה מובן מוזמנת להוסיף לשאול, במייל שלי או באתר.

שיר

shiryozev@gmail.com


👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות