פחד לפני הימים הנוראים

שלום לך חני.
שמחתי מאד על שאלתך. ראוי מאד לחשוב ולהרגיש את הימים בהם אנו נמצאים ולא לתת להם "לחלוף מעל הראש". את עושה כך, חושבת על תוכן הימים ותחושותיך וזה יפה מאד! זו גם שאלה חשובה לברר את היחס הנכון לימים הנוראים.
מה התחושה הראויה בימים אלו? האם אנו צריכים להסתובב מפוחדים או שמחים?
את עבודת ד´ שלנו צריך לבנות על שני כיוונים:
אהבה ויראה.
אי אפשר לזה בלא זה. צריך גם מהיראה אבל גם מהאהבה.
מהי היראה?
התחושות שלנו כעבדי ד´, כמצווים לעשות מצוות, כחלק מממלכה גדולה של מלך כביר ונאור. מלך שגם יודע להעניש,ובעיקר אנו מרגישים שותפים למלכות גדולה עם ייעוד משמעותי וחשוב לכל העולם ולא רק לנו.
מהי האהבה?
התחושות שלנו כבנים לאבינו שבשמים, אבא שתמיד אוהב ללא קשר למעשים הטובים או הרעים חלילה שלנו. שלעולם לא יעזוב אותנו ותמיד נוכל לחזור אליו.
שברא את עולמו כדי להטיב עימו גם אם לא הכל בעולם מובן לנו, כפי שלעיתים אנו מרגישים עם האבא הביולוגי שלנו.
כמובן כתבתי על קצה המזלג אבל ניתן לפתח דברים אלו רבות.
בימים נוראים כשהמלך בשדה יש לנו אפשרות וצורך לבנות את שתי התחושות האלו בנו. גם את היראה אבל לא פחות מכך את האהבה. שד´ קורא לנו אליו להתקרב באמת.
כך הימים הנוראים, מקבלים גם מובן של נורא מלשו הוד והדר ולא רק של פחד.
אלו ימים שחשים שהם התעלות נעימה, שבכל תפילה ותפילה ביום הכיפורים אנו מרגישים שהתפילה שלנו עוד יותר יוצאת ממקום טהור ואמיתי, שחפץ להתקרב אל ד´.
זה כמובן לא קורה מעצמו, צריך לכך הכנה רוחנית. ללמוד, לשמוע שיעורים לקרוא להעמיק בעזרת אנשים שקרובים אליך.
תקיעות השופר בראש השנה בהם אנו ממליכים את ה´ למלך עלינו יכולות למלא אתונו בשמחה שאנו זוכים למעמד הנשגב הזה.
יש צורך לערוך גם חשבון נפש על המעשים, אבל גם זה צריך להעשות מתוך נחת ושמחה שאפשר לתקן ולהתקדם, ולא מתוך לחץ ופחד.

בהצלחה רבה
וברכה מיוחדת שתזכי לחוש את נעימות והוד הימים הללו, בהארה גדולה.

חיים