שאל את הרב

סירוב פקודה

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 27/05/13 09:54 יח בסיון התשעג

שאלה

שלום כבוד הרב,

רציתי לשאול לגבי דעתך בסירוב פקודה כמו שהתפרסם במאמר הנרחב http://www.ypt.co.il/show.asp?id=37175, ובתגובות לשאלה http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=57281.

אני רוצה ברשות הרב להתייחס לשני משפטים מהקישורים הנ"ל:

1. "המעשה המוסרי היסודי הוא חיים בהגינות, ובכך שאנשים מקבלים את ההכרעות גם כשהן לא נוחות להם. זוהי הברית שנכרתה בין תושבי מדינת ישראל, וזו הברית שאנחנו חלק ממנה. הפרת הברית הזו היא מעשה לא מוסרי. רק לעתים נדירות נחצה הגבול ומחייב את הסירוב".

2. "ראשית, גם חסימות אלה לא היו בסדר. ברם, מעבר לכך, יש הבדל כאשר מדובר בחסימה כדי להשיג הישג מקומי, לבין חסימה שנועדה לערער על סדרי קבלת החלטת השלטון, הבאה לאנרכיה כמטרה, כדי שהחלטה שלטונית לא תתקבל. מעבר לכך, יש הבדל בין חסימה אחת או שתיים לבין מדיניות של הבאה לאנרכיה".

שתי שאלות יש בפי:

א. האם לאדם מותר אישית להחליט שהוא לא מפנה את ביתו? בלי קשר לסדרי שלטון, אידיאולוגיות גדולות ונצורות, אלא החלטה אישית אינטואיטיבית שהוא לא ייתן יד בפינוי ביתו, כמובן הוא מוכן לשאת במחיר האישי של הדברים. אם אני מבין נכון את דברי הרב זוהי החלטה מוסרית נכונה במידה וכך האדם מרגיש, סוף סוף לדידו מדובר בחציית גבולות, והוא לא ייתן לזה יד.

ב. אם חוזרים לימי ההתנתקות, ובהנחה כי השיח לא היה מתגלגל כמו שהוא מתגלגל (על אף שזוהי הנחה מרחיקת לכת) ולא היו מנסים לכפות "דעת תורה" על כל הסוגיה הזו, והיו מגיעים תלמידים של רב לשאול ברב באם מותר לסרב פקודה. לכאורה במצב כזה התשובה הייתה צריכה להיות פשוטה, 'מי שמרגיש רע עם הדבר הזה ולא מעוניין לשתף פעולה ומוכן לשאת במחיר, בבקשה'. כלומר יש בי הרגשה שגם הרב כשיצא נחרצות כנגד סירוב פקודה זה היה בעקבות הדעה הקוטבית, התפיסה כי אם נצליח לשכנע כמה שיותר אנשים לסרב פקודה, זה יוכל לעצור את ההתנתקות \ לחנך את העם, וכו'... כל עוד אנחנו לא מעמיסים אידיאולוגיות כבדות ועצומות ולא מנסים לחנך את כל העולם, אזי לכאורה לא אמורה להיות תשובה הלכתית ברורה לשאלת הסירוב פקודה, ושאלה זו נותרת בתלות הרגשה ואינטואיציה. האם אני צודק?

אין צורך לפרסם מבחינתי.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה

א. ההלכה עצמה לימדה אותנו כי קרובים פסולים לעדות, גם כשהם מעידים לרעת הקרוב שלהם. כתבתי על כך בזמנו מאמר ארוך (שעוד לא פורסם) ובו ביארתי כי ההלכה מכירה בכך שהאדם עצמו או קרוביו פטורים מליטול חלק במשימה החברתית הפוגעת בהם עצמם. את העיקרון התורני הזה אני מחיל על השאלה הראשונה ששאלת – שאלת השתתפות האדם עצמו בפינוי ביתו שלו עצמו, ואני חושב שמותר לו לא לתת לזה יד.
ב. כדי לענות על השאלה השניה אני צריך לעבור אתך ביחד תהליך של דיוק השאלה, כי אני לא בטוח שאני מבין למה בדיוק התכוונת. אני לא מסכים עם המשפט ´מי שמרגיש רע עם הדבר הזה ולא מעוניין לשתף פעולה ומוכן לשאת במחיר, בבקשה´, כפי שהוא. אינני חושב שהנכונות לשלם את המחיר האישי שבסרוב פקודה מהווה הצדקה להיתר לסרב פקודה. כפי שכתבתי במשפטים שצטטת בשמי – יש מצבים של סרוב פקודה שהם לא הגונים ולא מוסריים, ועל כן גם אם הם לא נוחים לאדם – הוא חייב לעשות אותם מצד האמת של חוסר ההגינות וחוסר המוסריות, וזאת ללא שום קשר לשאלת המחיר.


כל טוב

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות