שאלה
שלום רב.
אני בבעיה פנימית.
בתחילת שנת הלימודים אחת מצוות הגגנות של בתי פגעה בה בצורה אלימה. לא ידעתי מה לעשות ואיך להגיב אז התקשרתי למפקחת של הגנים כדי להתייעץ איתה ולא כדי להתלונן. היא אמרה לי שאין מה להתייעץ ובמקרה כזה היא חייבת להתערב לברר בדיוק מה היה.
הגננת מאוד כעסה על הפניה שלי וטענה שהייתי צריכה לספר לה קודם. לא משנה שהסברתי לה שרק רציתי להתייעץ, היא הכריחה אותי להתנצל בפני אותה אחת מהצוות שהשתמשה באלימות ולומר לה שבתי בדתה הכל מהלב. עשיתי זאת בלב כבד למרות שאני יכולה להישבע שאני מאמינה לבת שלי!!!
לאחר מכן התיישרו ההדורים עם אותה אחת שפגעה בבתי והיא שיפרה את יחסה אליה.
אבל לדאבוני נפתחה לי מערכה חדשה מול הגננת. היא החליטה על דעת עצמה לחלק את הקבוצה ולשים במקלט ילדים עם בעיות קשב וריכוז וגם עם בעיות התנהגות. לצערי, למרות התנגדותי, היא שמה שם גם את הבת שלי, אם בתור נקמה קטנה ואם כדי לא לבוא איתה במגע.
מיום זה ואילך הלימודים בגן הפכו לסיוט!!! בתי סירבה בכל תוקף ללכת לגן והייתה נכנסת עם דמעות. אחרי שעזבתי אותה שם הייתי בוכה כל הדרך לעבודה. הילדים בקבוצת מקלט היו מרביצים לה ושאר הילדים בגן נידו אותה ולעגו לה.
רק אחרי שבתי סיפרה לי פתאום שהיא בקבוצה הזו נפל לי האסימון מה הסיבה לסבל שלה. אני חייבת לציין שהגננת שמרה את זה בסוד ושום ילד אחר לא סיפר להוריו על הקבוצה המיוחדת. רק אחרי שגיליתי את זה וסיפרתי לשאר ההורים הם הבינו שזו הייתה הסיבה לבכי ול'מלחמות' שהיו להם כל בוקר לשלוח את הילדים לגן.
בסופו של דבר, אחרי כמה עימותים עם הגננת שתוציא את בתי משם, היא "עשתה לי טובה" ופירקה את הקבוצה לגמרי. היא החזירה את הילדים לקבוצה העיקרית ואת הסייעת שתעזור לה איתם.
אני חייבת לציין כי מאז שהקבוצה פורקה, בתי החלה לחזור מהגן שמחה, עם שירים וסיפורים ועם חברים חדשים.
עכשיו, השנה כבר הסתיימה ואנחנו נכנסים לימים לא פשוטים לעם ישראל שבאו עלינו בעקבות שנאת חינם.
ואני שואלת, איך אני יכולה לסלוח לאותה גננת?!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
על מנת לדעת מה הצדק, יש לשמוע את כל הצדדים ויש לגשת לאדם המבין בזה.
אמנם, בעניין המחילה, בלי קשר לשאלה החשובה מי צודקת:
אינך חייבת לסלוח לגננת כל עוד שאת חשה פגועה ממנה, וכל עוד היא לא ביקשה סליחתך.
אך עליך לנסות להבין אותה, לראות את המציאות מהצד שלה, ומתוך כך לנסות למחול לה.
גם אם קשה בהתחלה, ראוי מאד למחול בסופו של דבר, על אף שאינך חייבת, זהו האופי המיוחד של עם ישראל שהם רחמנים, ו'נוח לרצות וקשה לכעוס' היא מידה עליונה.
בנוסף, אם לדעתך את פגעת בה (ושוב, ללא קשר לצדק), עליך לבקש ממנה סליחה, גם אם את לא סלחת לה.
הנסיון מלמד שכשמשתפים את האחר בחולשה של עצמך, האחר/ת נפתח לוידוי אישי גם כן וההדורים מתישרים.
כל טוב