שאלה
בס"ד
שלום! רציתי לספר לך על משהו שמאוד מטריד אותי לאחרונה.
לא עשיתי הכנה נפשית ומעשית לקראת ראש השנה ויו"כ והגעתי לימים אלו לאחר שלא אמרתי סליחות חוץ מפעם אחת בכותל, לא בקשתי סליחה מהרבה אנשים ובקיצור לא התכוננתי.
(לא עשיתי תשליך כי אצלנו נוהגים שנשים לא עושות.)
ביחס לשנה שעברה שהתכוננתי מאוד ועשיתי כל מה שצריך וגם יצאתי מסופקת!
השנה בערך משבוע לפני ראש השנה השתלט עלי משהו... אני לא יודעת איך להגדיר אותו אבל מין שאננות כזאת וטינה וזה יצר מחסום כזה ביני לבין עצמי.
לא יכולתי להתכוון לא יכולתי לעשות כלום..
מאין יצר הרע כזה שהתלט עלי ואמר לי לעשות דווקא.
ככה זה נשאר עד תפילת מנחה של יו"כ ששם משהו נשבר! ואחרי הרבה מאמצים הצלחתי להפיל אותו.
אבל בסוף יו"כ אחרי שהתפללתי את כל התפילות הרגשתי כאילו לא עשיתי מספיק! כאילו התעוררתי מאוחר מידי!
ולא מגיעה לי שימחל לי...ועכשיו יושבת לי על הלב מין גולה כזאת על שלא נפתח לי דף חדש.
ועצוב לי וכואב לי! האם אני יכולה לעשות משהו עכשיו?!
(הרי נסגרו כל השערים, ונגמר היום המיוחד, אבל אני באמת משתדלת לחזור בתשובה כל השנה ולא רק לפני הימים הללו אני משתדלת כל יום להיות יותר טובה ויותר בסדר! ועדיין לא יודעת אם מגיעה לי....)מקווה שתעזור לי!!
תודה מקרב לב!!!
יום טוב!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
הימים הנוראים פרוסים על פני עשרה ימים, וכבר חודש לפני כן, חודש אלול, אנו מדברים על "חודש הרחמים". מדוע? מדוע לא מספיק רק יום אחד, נניח יום הכפורים?כי האדם הינו "בשר ודם", הוא צריך לעבור תהליך. אי אפשר "להדלק" ברגע. זה בדיוק מה שקרה לך. והנה, בתפילת מנחה של יום הכפורים חל אצלך שינוי. הרגשת שעברת מהפך. מדוע שלא תשמחי בכך? בספרים שעוסקים בפנימיות נפש האדם, מדברים על כך שה"יצר הרע" מנצל הזדמנויות כאלה של יאוש, כדי לשבור את האדם עוד יותר. הדבר הפחות נכון הוא להתייאש. הדבר הנכון הוא להסתכל על חצי הכוס המלא, לשמוח, ולהמשיך ולעלות מנקודת המפנה של תפילת מנחה של יום הכפורים.