שאלה
בע"ה
דמותו של אברהם אבינו מתלווה אלינו זו הפרשה השנייה מאז התחלנו מחדש בשמחת תורה (פרשה שלישית למי שמעמיק על המספר פסוקים בסוף פרשת נח).
מעשיו, הנהגותיו והחלטותיו, מעוררים בי התפעלות כל שנה מחדש. כמה אמונה, כמה התמסרות והתבטלות כלפי ה', כמה משפחתיות, כמה חסד.
מצאתי את עצמי קוראת את הפרשה שוב ושוב, ומחפשת מה ממעשיו של אברהם אבינו, יכולים להוות גם עבורי קריאת כיוון למעשים שביכולתי לעשות גם בחיים שלי, שלנו.
נחזור לרגע לשגרה שלנו, מכירים את הרצון לפנק?
אדם שאנחנו אוהבים מבקש דבר, אבל אנחנו מחליטים לתת לו פי כמה וכמה ממה שביקש.
לצורך הדוגמא, נניח שאמא שלי מבקשת ממני לשתות כוס קפה, ואני רואה בזה הזדמנות להקציף חלב, להניח כמה עוגיות בצד.. לא לתת רק מה שביקשה..
איך אומרים היום-לפנק, לפנק, לפנק..
ומה לזה ולפרשה?
קשה לתפוס את נסיונו של אברהם " ויהי אחר הדברים האלה, והאלוקים ניסה את אברהם..קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והעלהו שם לעולה.."
בפסוקים אין שאלות, אין ערעורים, אין הרהורים.. אבל זה לא מספיק-" וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את חמורו..ויבקע עצי עולה, ויקום וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים"
יש השכמה, יש הכנה עצמית ועצמאית, יש התלהבות לקיים את רצון הבורא הכי טוב שיש!
האדמו"ר מסלונים, מחבר "הנתיבות שלום" כותב על כך-
"אצל אברהם אבינו בערה אש האהבה להקריב את בנו יחידו לעשות רצונו יתברך, והיה זה נסיון של אהבה...שלא הייתה השאלה אם יעמוד בניסיון..אלא באיזו מידה מקיים הוא את רצון ה'.."
מדהים, גם לאהוב את ה' אפשר בכמה רמות, לא השאלה אם תקיים מצוות (וזה כן דיון, אבל למקום אחר), אלא איך תקיים, כמה אהבה תכניס לקיום שלהן ומה יקרה אצלך בעקבות קיום המצוות?
אז ודאי שה' לא מצטרך לנו, אבל עבורנו זו הזדמנות- לעבוד את ה' עם התלהבות, לכוון את מעשינו שישמשו נחת לבורא, להוסיף רצון טוב על הרצון לקיום המצווה.
ובקטנה, בעניין אחר אבל לגמרי שייך,
כשמתרגלים לעבוד את ה' יתברך בחיות ובהתלהבות, כל החיים בכל תחום- החברה שלנו, הלימודים שלנו, ההדרכה שלנו, הקשרים שלנו- נראים אחרת - ומתנהלים ביותר שמחה, יותר מוטיבציה, יותר משמעות.
נשאר לי רק לאחל לנו שנזכה "לקיים את כל דברי תלמוד תורתך ב-א-ה-ב-ה",
שבת שלום!
מעיין וחברים מקשיבים
maayanbk@gmail.com
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו