שאל את הרב

יחסי אישות, עונג וילדים 2

חדשות כיפה הרב שי פירון 31/07/02 19:54 כב באב התשסב

שאלה

שלום לכבוד הרבה ותודה על התשובה המהירה!

בכוונה ניסחתי את השאלה בצורה מעט קיצונית כדי לעמוד על קוצו של יוד ולשאול בצורה הברורה ביותר.

כמובן שאני מבינה שהעונג מותר ביחסי אישות אולם כפי שאמרתי קראתי כאן הרבה תשובות באתר וממה שעולה מהן (לפחות לפי הבנתי הדלה) הדגש בכולן הוא על הקדושה, הצניעות, על הבית היהודי והמשפחה ובקושי התיחסות לצד ה"חומרי" שהוא בעצם לא חומרי אלא יכול להיות קדוש גם הוא, באופנים הנכונים.

יכול להיות שאין זה המקום להדגיש דברים מסוג זה, באתר ציבורי, אבל כבוגרת מערכת החינוך הדתי אני יכולה לומר שאין דרך לברר שאלות כאלה, כי גם שם אין להן מקום. מרוב צניעות לא מדברים על צדדים אחרים ומה שנותר הוא לראות סרטים ולקבל מהם הבנה עקומה על הפן הזה של החיים. ושם זה באמת מצטייר כדבר חומרי לשם עינוג גרידא.

רק בכיתה י"ב בתיכון במסגרת שיעורי אישות דיברנו קצת על דברים כאלה, וגם שם בצורה העדינה והמרומזת ביותר. האם אני צריכה לחכות עד שיגיע זמני להתחתן ואברר דברים אלה לעומק שניה לפני החתונה עם מדריכת הכלות? האם אן דרך לדבר על כך לפני כן? השטח מופקר לסרטים, וחבל שכך.

דבר נוסף, ספציפית לגבי השאלה -

מה שאני כן יודעת הוא הגורמים שיש להתחשב בהם ב"תכנון" משפחה - מצב נפשי, גופני, מספר ילדים וכו. מה במקרה שלזוג יש בן ובת, אולי אפילו יותר משני ילדים ומצבם הכלכלי מאפשר להם לגדל עוד ילדים אולם הם מעדיפים להפסיק אחרי הולדת חמישה ילדים לדוגמה? האם הם נקראים אנוכיים, לא מגדילים שם השם בעולם או שמותר להם להחליט על כזה דבר?

שוב, אני שואלת רק על סמך מה שאני יודעת. ואני לא יודעת הרבה.

רוב מה שאני יודעת מתייחס למה אסור לעשות, מה לא ראוי ומה לא נוחה דעת ההלכה ממנו. אני שומעת רק איסורים, אין לי כמעט דרך לדעת מה כן מותר מלבד תיחקור אחותי הנשואה או חברות נשואות וכמובן זה לא נעים ולא תמיד רוצים לספר, גם לא בעדינות, משום צניעות ואני כמובן מבינה את זה.

זה מה שנקרא "כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול", וגם לא כל כך היה לך את מי.

אני שואלת כאן ואשמח לתשובה נוספת מכבוד הרב, אם כאן או אם בצנעה.

תודה מראש

ח.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

ב"ה


שלומות,

א. ברמה העקרונית, אני מקבל את הערתך. חייבת להיות תחושה של חיבור בין תורה לחיים ולכן, אי ההתייחסות להיבטים הפיזיים, הפשוטים, הנה בעייתית. את צודקת. יש בכך מידה מסויימת של הפקרת הזירה לטובת הרחוב.
יחד עם זאת, גם כשמעוניינים לשוחח על כגון אלה, יש לחפש את האיזון והיחס הנכון בעיקר בכיתה בה יש תלמידות שונות, חלקן כבר קשרו מערכת יחסים עם בני גילן ומתמודדות עם שאלות שאצל האחרות הן בבחינת "אל תעירו ואל תעוררו".
אני מרשה לעצמי להוסיף שלא כל אדם מסוגל להפתח ולשוחח על דברים אלה בחופשיות, ואינני רואה בכך פגם. מותר להיות ביישן. מותר לדבר על עניינים אלה בדרך של רמיזה.
אין לי כלים ברורים מה הדרך הנכונה, עד כמה יש להפתח, וכו', אבל ברור לי שיש לשוחח יותר גם על הצדדים הגופניים בהם נגעת גם כי כך דרכו של עולם, גם היות והתורה וההלכה עסקו בכך, וממילא, גם כדי למעט את הפער שבין התורה והחיים - כאמור לעיל.

ב. אני חושב שמערכת השיקולים אליה התייחסתי בתכנון המשפחה מביאה בהכרח את כ ל (! ! ! ) השיקולים. כמובן, כוונתי היא למי שקיימו את מצוות פריה ורביה.
כבר הערתי בתשובתי הקודמת - ההלכה קבעה שיעור מינימום למצוות פריה ורביה. מכאן שהמצוה השניה, מצוות "לא תוהו בראה, לשבת יצרה", היינו המצווה להשתדל להרבות בילדים הנה עניין אישי. כל זוג על פי שיקוליו.
"האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב". ביושר, במתינות, יודע כל זוג מה הם מניעיו ביס למס' הילדים בהם הוא חפץ. אני חוזר על מה שכבר בארתי: האישה איננה מכונה ללידה! זו תפיסה מקולקלת, גסה וכעורה.

ובכלל, אינני חושב שיש לתכנן מראש כמה ילדים יהיו לנו.
יש להתחתן עם מי שרואים שותף אמיתי להקמת בית המשלב בין אידאלים נשגבים לבין אהבה פשוטה, ישרה, כן - רומנטית.
ואח"כ, יש לשאוף להרחיב את המשפחה. ולאחר שיוולד ילד/ה בריאים ושלמים, מתוקים ונפלאים, יש לראות-יחד-מתי מתאים להמשיך ולגדול. לבחון איך וכיצד אנו משתלבים במעגל החיים. ולאט לאט, המציאות, חכמת האיזון, ההיוועצות באנשים חכמים, מסייעת לכולנו למצוא את האיזון הנכון.

שימי לב:
בעבר, התחתנו נשים בגיל 13-14. לפיכך היה להם כ - 26 שנות פוריות. אם לא היה תכנון מינמאלי של המשפחה הרי שלכל אישה היו צריכים להיות 16 - 17 ילדים לפחות...
הרי, שכבר בעבר עסקו בתכנון כזה או אחר של המפשפחה. נכון, בימינ ו יש עוד טיעונים, עוד שיקולים. הכל צריך להבחן תוך כדי, מתוך אהבה, שותפות וגם - כן, בלי להתבייש - הרצון לתרום לבניינו ולהמשכו של העולם.


בברכה,

שי


👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות