שאל את הרב

יומולדת שאי-אפשר לחגוג...

חדשות כיפה חברים מקשיבים 07/07/08 11:39 ד בתמוז התשסח

שאלה

שלום!

אמא שלי חילוניה, והיא אחת שממש אוהבת ימי הולדת- ובעיקר לתכנן בהם דברים מיוחדים.. כשהתחלתי ללמוד באולפנא, החלטתי שמעכשיו אני משתמשת רק בתאריך עברי.

ואמרתי לאמא שלי שמעכשיו אני חוגגת בעיברי. אבל המדריכה שלי הסבירה לי שאני לא יכולה לחגוג בתאריך יומולדת שלי, כי הוא בתשעת הימים. בשבוע של תשעה באב.

לי אין עם זה בעיה.

אבל אמא שלי אמרה שלא מעניין אותה- היא לא מוחקת לי את היומולדת!

או עיברי או לועזי. אני אגיד לה.

השאלה שלי היא מה עדיף- לחגוג בלועזי, שזה ממש לא נראה לי כ"כ כאופציה. או לחגוג ב-ה' באב, וכמעט בטוח שאמא שלי תתכנן משהו שלא ממש מתאים לתשעת הימים.

נ.ב.

אמא שלי גם ככה מעוצבנת שאני דתיה, היא לא תסכים "לדחות" את היומולדת או הפעילות ליום אחר..

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה!

א: ראשית, אני רוצה לומר לך שכל פעם שאני קורא סיפורים כמו שלך, אני מתרגש ועומד נפעם מול כוחות הנפש העצומים שיש לאנשים מהסוג שלך, על ההתמודדויות המורכבות שבהם הם מתמודדים.

אין ספק שאת עומדת בניסיון מורכב. מחד, ניסיון אישי לעלות עוד ועוד בקשר עם השם יתברך, להתקרב אליו כמה שיותר, ובכך לחשוף את שורש הנשמה ואת החיים הפנימיים האמיתיים שלך, ומאידך, יש "הפרעות" מצד המשפחה כפי שתיארת. (תני לי להעריך שיש עוד נושאים בהם יש "התנגשויות"...).

אך כבר אמרו ש"אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון אם הוא לא יכול לעמוד בו". וכפי שכתבתי בהתחלה, שיש לך כוחות עצומים (אני בטוח בזה), לעמוד במורכבות הזו. צריך להבין ולהאמין, שאם לא היה לך את הכוח לעמוד בניסיונות אלו, אז ה´ יתברך לא היה מגלגל לפתחך את הניסיון הזה.



אמנם, את שואלת שאלה ספיציפית: תכל´ס מה לעשות בעניין היום הולדת, אך נראה לי שכדאי להתייחס באופן כללי למציאות שבה את נמצאת – היחש להורים. (במקרה שלך זה נכון לגבי אמא, אני לא יודע מה היחש של אבא לכך שאת דתייה), ומתוך כך נציע בעזרת השם פיתרון מעשי.



אני חושב שכדאי לעיין בשורש של מצוות כיבוד הורים, ומתוך כך יקל עלינו ליישם אותה.

בפסוק כתוב: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא י"ט, ג´). כלומר שצריך לירא מההורים, וכך נאמר לגבי ה´: "את ה´ אלוהיך תירא". ואמרו חכמינו ז"ל בגמרא: שהשווה הכתוב כיבוד אב ואם לכיבוד המקום (ה´). [וכן ידוע שעשרת הדיברות מחולקות למצוות שבין אדם למקום (כמו אנוכי ה´ אלוהיך, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני וכו´) ולמצוות שבין אדם לחבירו (כמו האיסור לגנוב, לרצוח וכו´), ומצוות כיבוד הורים נמצאת במפתיע בצד של בין אדם למקום...].



ההסבר לכך הוא:

אדם שאינו מכבד את הוריו אינו יכול להגיע לאמונה בה´, כיון שאדם כזה הוא אנוכי שחושב רק על עצמו, הוא אינו מרים את מחשבותיו לעבר האנשים שגמלו חסדים כל כך גדולים, קמו בשבילו בלילות, החלפת טיטולים וכו´...

אדם כזה בודאי שלא יחשוב על הבורא ברוך הוא, המשגיח בכל עת על ברואיו, לא מעניין אותו מי מוריד את הגשם ומי יוצר אור ובורא חושך, מי נופח בו כל בוקר מחדש נשמת חיים וכו´.

ועל כן השוותה התורה, בין כיבוד הורים לכיבוד שמיים, כיון שרק מי שיודע להכיר בטובה העצומה שהוריו גמלו לו, ידע להכיר בגדלות השם יתברך. [יש האומרים שרק כשמתחתנים ונולדים ילדים - אפשר לחוש בכך...].

אם כן, לאחר שראינו עד כמה גדול הוא כבוד ההורים, שאגב ברור לי שאת רוצה גם כן לקיימו בכל מאודך, ננסה לתת כמה עצות איך להתמודד עם המצב בו את נמצאת.

ככל שאנו מתבגרים יותר, אנו מגלים דברים חדשים שלא ידענו עליהם קודם, אנו בונים לעצמנו את עולמינו הפנימי ומנסים לחיות את חיינו על פי מה שנראו לנו יותר נכון ויותר מתאים לנו.

אך יחד עם זה צריך להיזהר לא לשפוט אנשים אחרים שנראים לנו טועים ולא הולכים על פי השקפת עולמנו.



חשוב לזכור כלל ברזל: "ילדים לא מחנכים את הוריהם"!

אין שום סיבה בעולם להיות במריבות עם ההורים. ההתקדמות בעבודת השם (המלווה בהדרכה נכונה ואני אכתוב על זה בהמשך) עושה את האדם עוד יותר מוסרי ואכפתי. ולכן ככל שיותר מתקדמים בתהליך, כך הקשר עם ההורים (בדרך כלל) מתחזק.



ב: אשרייך שכל כך מפריע לך השימוש בתארך הלועזי, דבר דה מוכיח על בריאות נפשית, על שייכות אמיתית למסורת ולרבות היהודית. לצערינו הרבה אנשים (ואפילו המכונים "דתיים") לא כ"כ מקפידים על נושא חשוב זה.

אמנם, בדברים שבהם אין ברירה כמו צרכי פרנסה וכדו´ אפשר לכתוב תאריך לועזי (צ´קים וכדו´ – אע"פ שמניסיון אישי אני מוכרח לומר שגם בצ´קים ניתן להשתמש בתאריך עברי).

לכן, כיון שכתבת שנושא זה כ"כ רגיש אצל אמך, ודבר זה יגרום לפיצוץ... נראה לי שאפשר לעושת את המסיבה לפי התאריך הלועזי.

אני אסביר: הגישה באופן כללי היא. מחד, להקפיד על קלה כבחמורה, ומאידך לא לפגוע בכיבוד הורים. ולכן אם אפשר לתמרן בין שני הדברים האלה, מה טוב ומה נעים, אך אם אין ברירה (וצריך להשתדל מאוד שלא להגיע למצב שכזה) כמובן מקשיבים בקולו של ה´ יתברך שהרי גם ההורים מצווים להקשיב בקולו.

ולכן כיון שכאן קשה לי למצוא איסור מפורש שאוסר לעשות יום הולדת בתאריך הלועזי, מה עוד שזה לצורך גדול כמו כיבוד הורים, ומאידך לעשות מסיבות ב9 הימים זה ודאי בעייתי מאוד מבחינה הלכתית, נראה לי שעדיף לעשות את המסיבה בתאריך הלועזי. (שאני מבין שלא יוצא ב9 הימים).



ג: חשוב לדעת, באופן עקרוני יום ההולדת הינו יום של חשבון נפש פרטי שבו האדם בודק את עצמו מנסה לבדוק מה עבר עליו בשנה האחרונה, מה הוא התקדם ומה ח"ו ההיפך וכו´ וכו´.

אם כן, תרבות המסיבות של ימי ההולדת, לכאורה לא כ"כ מסתדרת עם העניין המהותי של יום ההולדת. ובודאי שאין שום עניין לעשות מסיבה ביום ההולדת עצמו.

ועל כן נראה לי שאם תתייחסי ליום ההולדת ככזה, יש כאן עוד צד לומר שגם המסיבה שתהיה בתאריך הלועזי היא בעצם לא מסמנת את יום ההולדת שלך, אלא מסיבה לכבוד... מצוות כיבוד הורים שאת מקיימת... ובכך ייקל עלייך להסכים לעשות את המסיבה בתאריך הלועזי.



ד: לא מזמן גיליתי קטע מדהים בעניין יום הולדת, שכתב הרב יונה גודמן ממכללת אלקנה, הרי הוא לפנייך:





בקשת יום הולדת פשוטה



יונה גודמן

מכללת אורות ישראל







רקע: ביום חמישי, ד´ במר חשוון, יחול יום הזיכרון (´יארצייט´) של האדמו"ר מפיאסצנה, אשר נרצח בתאריך זה לפני 63 בטרבלינקה. לעילוי נשמתו, ולמען המשך יניקה מתורתו, מצורף תיאור קצר של תולדותיו, ולאחר מכן קטעים לא מפורסמים מיומנו האישי. יהי זכרו ברוך.



קורותיו על קצה המזלג: האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמן שפירא, חי בשנים תרמ"ט–תש"ד (1889–1943). מצד אביו היה צאצא של ר´ אלימלך מליז´נסק, ומצד אמו צאצא של החוזה מלובלין. הוא התחתן בגיל 16, בגיל 20 התמנה לרבו של פיאסצנה, ובגיל 23 לאב בית דין במקום. עיקר פרסומו בימינו נובע משתי סיבות: ראשית, פועלו החינוכי. מכיוון שאנו מתעתדים בע"ה לעבוד בחינוך, לעתים אנו מתקשים להבין מה מיוחד בכך שהוא עסק בחינוך. אך יש לזכור, שכל רב עוסק בהמון תחומים ובוחר במה למקד את עיקרי פועלו* רב אחד רואה עיקר בהקמת מערכת כשרות ושיפור מערכת המקוואות, ואחר מתמקד בהקמת רשת שיעורי תורה למבוגרים* אחד מתמקד בקירוב רחוקים ואחר – בכתיבת חידושים וספרים. האדמו"ר מפיאסצנה החליט להתמקד בחינוך ילדים ברוח יהודית-חסידית. הוא פיתח שיטה שלֵמה לאורה בנה ישיבה (ישיבת ´דעת משה´, כנראה על שם חותנו), ואשר את חלקה ביטא בספרו המפורסם ´חובת התלמידים´.[1] ספר זה, שעשה רושם גדול בעולם התורה, יצא בתרצ"ב (1932) ואינו קשור כלל למעשיו בשואה. הסיבה השנייה לפרסומו היא פועלו בשואה. האדמו"ר מפיאסצנה המשיך לפעול כאדמו"ר בתוך גטו ורשא. הוא שָכַל שם את אשתו, את בנו ואת כלתו, אך המשיך, עת עשרות אלפי יהודים נספו מסביב, להנהיג את חסידיו, לערוך ´טיש´ בסתר הגטו, ולומר דברי תורה לחזק את תלמידיו. דברי תורה אלו, אשר נאמרו בגטו בתנאים תת-אנושיים, נשמרו באופן פלאי. סיכומי שיחות בכתב ידו נתגלו שנים לאחר מכן מתחת לחפירות של בניין בורשא. שיחות אלו הם שכונסו לספרו ´אש קודש´.[2] יש לאדמו"ר עוד כמה ספרים שאף הם ראויים לעיון.[3] האדמו"ר נשלח לטרבלינקה, שם נרצח בד´ במרחשוון. שנים לאחר מותו נתגלה יומן אישי שלו, בו כתב מהגיגיו.[4] מתוך יומן זה (שבימינו עדיין אינו כל כך מוכר), אנו מבקשים להביא כמה קטעים קצרים המתאימים לתחילתה של שנה (ההסברים בסוגרים הם שלי). חורף טוב, יונה ג´.

------

מיומנו האישי

...טוב לו לאדם לרשום את כל מחשבותיו, לא (בכדי) לעשות שֵם בחובר חיבור (לא בכדי להתפרסם כסופר), רק (אלא כדי) לחרות את עצמו עלי נייר, ולקיים (ללוות? לזכור?) את כל גלגולי הנפש, נפילותיה עם עליותיה...

...אם רצונך לעבוד את ה´ ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד (תרצה להיות) בשנת השבעים לחייך כביום הבר-מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה (ייחודית לאותה שנה). צייר בעצמך, אִם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו (הרוחניות), עבודתו (את ה´), מידותיו וכל תוכנו (בעוד שנה). והראובן הדמיוני יהיה לך למִדה למדוד עצמך בו (לאורך השנה), כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה (כלומר: תקבע יעד שנתי בתחום הרוחני ובתחום בניין המידות, חַלק את העבודה לחלקי משנה וכל פעם במשך השנה בדוק האם אתה מתקדם בקצב הנכון למימוש היעד של שנה זו). ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של שנה חדשה (אותו רצית להיות), יהיה בעיניך שחס ושלום לא הארכת ימים. כי רק הראובן אשר לפני שנה (עדיין) חי, ולא הראובן של שנה זו (כלומר, התבגרת טכנית, אך לא רוחנית). ´ואברהם זקן בא בימים´, אברהם של היום, ולא האברהם של אתמול (עמ´ שכב).

------------------------

...ברוך ה´ נכנסתי כבר בשנת הארבעים לימי חיי ובעוד איזה חודשים אהיה אי"ה בן ארבעים שלימים... לבי ירא ויפחד. לא מן הליכות שנותיי כל כך אני מפרכס, כי לכך נוצרתי, רק מן דלות שנותיי, שעברו ועוברות בדלות וריקות...

הוי בן אדם, בן אדם.

הימים שלך עבר ועברו ורק כשימי הירידה מתחלת בך – נזכרת לשוב?! האם עתה כבר בטוח אני בעצמי?! וכמה תקופות בחיי עברו גם כן בתקווה (לשינוי ולתיקון) ובהבטחה (לעצמי לשנות) – ומה היה סופם?! כשלג ביום קציר נמסו ואפסו!

גם קודם הבר מצווה שלי, קודם החתונה וכו´ הרגשתי מין יראה והתחזקות כזו, ואמרתי אז: כבר מוכרח אני מעתה להיות עבד נאמן לה´, בלתי לו לבדו. ומי יודע אם גם עתה, כשיאריך ה´ את שנותיי ואתרגל בשנות הארבעים, כמו אז גם עתה. היראה יחד עם התקווה תכלינה ותאפסנה חס ושלום...

אבל אל נא אתייאש עתה, בעוד ליבי מזדעזע מן שנת הארבעים אשר לנגדי... אנסה להתאזר בכל כוחי לקבל עלי, ולהתקשר בו יתברך קשר של קיימא, וכולי האי ואולי.

ומה אקבל עלי ללמוד יותר? כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל – אינני הולך בטל. להתרחק מן התאוות – אם אין יצרי מרמה אותי, ברוך ה´ איני משועבד כל כך לתאווה גופנית חס ושלום.



ומה חסר לי?

פשוט להיות יהודי, חסר לי.

דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת, שהכל בה, הגוונים, הצורה וכו´.

רק אחת חסרה.

הנשמה חסרה.

ריבונו של עולם צופה ומביט כל נעלם, לפניך אתוודה ומלפניך אתחנן...

פשוט רוצה אני מעתה להתגייר, ולהיות מעתה יהודי.

ריבונו של עולם הושיעני...

קרב אותי אליך והכניסני היכל לפנים מהיכל.

קשור אותי אליך לעולם ועד.

(עמ´ שלח)





עד כאן דבריו של הרב יונה.

חשבתי (תלוי במציאות כפי שאת מכירה אותה) אם יהיה שייך, לקרוא מהקטע הזה, במסיבה, ובכך לתרום לתוספת רוחניות למשתתפים במסיבה.

וגם אם לא – נראה שיש בקטע מרגש זה הרבה חומר למחשה מה המשמעות של יום הולדת.



ה: הצעה לסיום:

מניסיון, נראה לי מאוד שכדאי שיהיה לך אדם (איש/ה) שאיתו תוכלי להיות בקשר קבוע ורציף על מנת להתייעץ בכל הקשרו בנושאים מורכבים אלו. ובכלל להיות אוזן קשבת ויד מכוונת.

אנחנו מכירים אנשים טובים ומצויינים בכל חלקי הארץ שישמחו מאוד לעזור לך.

על כן, אם את רוצה את יכולה ליצור איתנו קשר דרך האינטרנט, על מנת שנדע באיזה איזור את גרה, וכך נוכל לקשר איתך עם מישהו באיזור מגורייך.

כאמור: מניסיון, מומלץ מאוד.



חזקי ואמצי!

לא להתייאש - רק לשמוח יש

בהצלחה

אליעזר



👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות