שאל את הרב

הדסים לרוץ איתם - דבר תורה קצר לל"ג בעומר

חדשות כיפה חברים מקשיבים 15/05/14 17:19 טו באייר התשעד

שאלה

אנחנו הולכים ברחוב עם שני הדסים, רצים, רצים הביתה, מסתכלים בשעון, עוד כמה דקות שבת! מגבירים את הקצב!! בלי נשימה, ההדסים בידינו, שניים, לפתע עוצר אותנו זקן, עוצר ושואל: למה צריך הדסים? ואנחנו עונים: לכבוד שבת (מה הוא לא יודע למה רצים ביום שישי דקה לפני שבת?), טוב הוא שואל (הוא לא שם לב שאנחנו ממהרים, עוד כמה דקות שבת, עוד צריך להספיק מקלחת...) אבל למה אתם צריכים שניים? 'רבי', אנחנו עונים לו, 'אה, זה ברור, חשבתי שיהודי בגילך יודע, זה אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור'.

אה עונה הרבי הזקן, עשית לי את היום, וגם את השבת...

מי היה הזקן? מאיפה הוא הגיע?

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

הגמרא בשבת מספרת על רבי שמעון בר יוחאי, שבזמן שהוא יצא מהמערה, הוא התחיל לעשות מדורות בקצב (אולי המדורות של היום הם זכר לזה?) מיד יצתה בת קול ואמרה להם לחזור למערה, אחרי שהם היו 12 חודש נוספים במערה, הם יצאו שוב, ושוב ר' אלעזר בן ר' שמעון היה מדליק מדורות ור' שמעון היה מרפא, אבל כשפגשו איזה זקן שמחזיק הדסים, מיד הם נרגעו, ואמר ר' שמעון לבנו 'ראה כמה חביבין מצוות על ישראל'. מה הם ראו בהדסים האלו?

ר' שמעון יוצא מהמערה, הוא לא היה בעולם הזה כבר 12 -13 שנה, סביר להניח שהוא לא מכיר כל כך גם את העיר, הוא כל כולו שקוע בעולמות עליונים, במשך השנים שבהם הוא היה במערה, הוא עסק בלימוד תורה, לימוד שמבטא דביקות מיוחדת בה', דביקות ששוה לתפילה, (שמי שלא מפסיק מלימודו לכלום, פטור מתפילה) הם יוצאים מהמערה, ומסתכלים מה קורה בעולם?
יש משהו לא מובן, אולי הם לא שורפים באמת את האנשים שעושים כל מיני דברים מוזרים כמו לחרוש ולזרוע, במקום לעסוק בדברים קדושים ורוחניים, אבל הם בהחלט חושבים שהאנשים הללו בעיקר שורפים את הזמן.
איך אפשר לגשר על הפערים בין רשב"י לאנשים הפשוטים? איך ניתן לעשות איזה גשר לקשר?
רשב"י ור' אלעזר עצמם עושים את הקשר הזה, איך זה קורה?
הם רואים זקן שרץ עם שני הדסים ביום שישי, מה הם רואים בו?
אם אני הייתי רואה מישהו שנוסע ביום שישי עשר דקות לפני שבת עם רכב, וממהר לשוק להביא משהו לשבת, הייתי אומר לעצמי: מה הוא לא יכל להתארגן קודם?
אני משער שזה גם מה שר' שמעון אמר לעצמו ברגע הראשון, 'הנה זה רק מוכיח לי יותר שהדור הזה לא שם על השבת', אבל הוא מתקרב ורואה שלזקן יש שני הדסים.
והנה לזקן הזה שרץ וקטף או קנה הדסים שנייה לפני שבת יש הסבר מפתיע: יש שני חלקים בשבת: לזכור ולשמור, (לא לגזור ולשמור...) צריך לשמור - להזהר לא ליפול, וצריך גם לזכור - לרומם את עצמנו, לא להשאר ביום חול, לקדש את השבת.
לפתע מתנוצץ לר' שמעון משהו: האנשים שהוא פגש אותם בשדה, כי כל השבוע עבדו למחייתם, הם אותם האנשים שמסתובבים שנייה לפני שבת בשוק ורצים עם הדסים להתקלח בבית, אבל הם יכולים לחדש לר' שמעון שצריכים שני הדסים, כי אחד זכור ואחד שמור.
גם אנשים פשוטים הם אנשים שיכולים לחבר קודש וחול.
ואז ר' שמעון ובנו נרגעים. הם מבינים שכשמדובר ביהודים תמיד יש להם קשר לקודש, ולא משנה איפה הם נמצאים.
יהי רצון שנזכה לחבר את כל הדברים שאנו עושים אל הקודש, ולהתחבר לדמותו של רשב"י!!
ל"ג בעומר שמח
חברים מקשיבים!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות