שאלה
אנו נמצאים לקראת סיומה של סדרת הפרשיות המפרטות מאלו חומרים יקרים היה עשוי המשכן, כמה אבנים טובות היו בו, איזה בדים מיוחדים ובשמים. אבל בשביל מה? הרי לא חינכו אותנו לפשטות וצנעה? והקב"ה, שמלוא כל הארץ כבודו, צריך את כל הפאר הזה?
נראה שהקב"ה ממש לא זקוק לכסף והזהב בכדי להשכין את שמו. אז מי כן? אנחנו, כרגיל, אלה שרוצים להתחבר לעבודת ה' דרך המשכן. ואיך החיבור המופשט הזה יקרה? דרך ההשתדלות והמאמץ בנתינה של זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. וְאַבְנֵי-שֹׁהַם*וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים.
מדוע כתוב "קחו מאתכם", ולמה לא 'תנו'? אלא, כאשר אתה נותן אתה נקשר למעשה שאתה עושה, אתה נהיה ממש חלק ממנו ואתה אפילו אוהב אותו (מומלץ לעיין בדברי הרב דסלר בקונטרס החסד שבספרו 'מכתב מאליהו'), כי חלק מהעצמיות שלך נמצאת עכשיו במה שנתת, ואם כך כשעם ישראל נותן את התרומה זוהי באמת נתינה שתוביל אותם להתחבר למשכן, להתחבר לבורא עולם, ועל זה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כי על ידי שכל אחד נותן את התרומה ה' ישכון בכל אחד מאתנו, וזו הסיבה שכתוב בתוכם ולא בתוכו.
והקב"ה מצידו אינו מעוניין בכסף והזהב ובדבר הגשמי, אלא הקב"ה משתוקק לאהבה והנתינה, המסירות וההשתדלות של האדם.
לכן בבית המקדש שלמה המלך אומר בשיר השירים: "אפיריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים". כל הכסף והזהב והארגמן והדברים הטובים, הכל למטרה אחת: "תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", האהבה של כל האנשים הייתה בכסף ובזהב וכאשר הקריבו ונתנו את זה הם נתנו יחד עם זה, את האהבה והלב שלהם לבית המקדש.
זוהי הדרך להגיע לקב"ה. נשאלת השאלה, מדוע פירטה התורה באריכות את כל התרומות שניתן להביא?
ניתן להסביר זאת ע"פ הגמ' ביומא (לה ע"ב), שם כתוב ששלושה מובאים לדין – עני, עשיר ורשע, וכל אחד מהם מוכיחים אותו למה לא עסק בתורה: "לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?... עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר הייתי וטרוד הי
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו