דרך ארץ

בס"ד
שלום רב,

השאלה שלך מורכבת, לכן אשיב בשלשה פרקים:

1. לא כל הדתיים צדיקים
הדתיים מחוייבים כלפי תורה ומצוות ומידות טובות אבל לא כולם צדיקים. גם בין הדתיים יש חוטאים ואפילו פושעים. אם מצאנו (חס וחלילה!) רב שעשה מעשים רעים וחמורים, זה לא אומר שהתורה פסולה אלא שהרב הזה נכשל בשמירתה. העובדה שיש מושג 'תשובה' מלמדת אותנו שגם דתיים חוטאים והם צריכים ויכולים לתקן את מעשיהם.

2. יש מצוות ויש מידות
יש דברים שאינם ראויים ולמרות זאת אינם עבירה. אם אתה כועס, גוער, צועק על מישהו זו מידה פסולה אבל זו לא עבירה. נכון שהיהדות מכוונת ומחנכת למידות טובות אבל חלק מהדברים אינם חובה אלא המלצה טובה. ספר משלי ומסכת אבות מלאים בהמלצות כאלה.

3. על מה ראוי להוציא כסף?
אדם קונה אתרוג באלף שקל. הוא חושב עצמו לצדיק ומישהו אחר עלול לחשוב שהוא שוטה שמשקיע הון בפרי שאפילו לא אוכלים אותו...
האברכים שמבקשים צדקה מאמא שלך מאמינים באמת ובתמים שלימוד תורה הוא המעשה הכי נכון בעולם. הם בטוחים שרק בזכות לימוד התורה עם ישראל מצליח לשרוד את כל שונאיו. לימוד התורה שלהם הוא זכות גדולה לכל עם ישראל. לכן הם בטוחים שהפניה שלהם אל אמא שלך היא זכות גדולה עבורה להיות שותפה בלימוד התורה שלהם...

אמא שלך מתקוממת מפני שהיא סבורה שמי שיכול לעבוד שיצא לעבוד ולא יתפרנס מאחרים. עבורה לתת צדקה פרושו לסייע למי שאין באפשרותו להתפרנס, לתמוך בילדים ובקשישים, בחולים ובחסרי אמצעים.
זה לא חילול ד' זה פער בתפיסת המושג צדקה.
זכותה של אמך לומר להם 'אני מעדיפה לתרום לדברים אחרים' - כל אחד רשאי לבחור למי ולמה להעניק את התרומה שלו.