דבר תורה קצר לט''ו בשבט

כמעט כל חיינו, אנחנו עובדים בשביל להשיג כל מיני דברים, לומדים למבחנים (או שלא...) כדי להצליח, עובדים קשה בחופש בשביל שיהיה כסף לבלות. לפעמים אנחנו עובדים כל כך קשה, עד שאנחנו שואלים את עצמנו, אולי היה אפשר בלי כל העבודה הזאת, פשוט ישר לקפוץ למטרה, וזהו, לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו, שהיינו רוצים כבר להיות גדולים יותר, או יודעים יותר או כל דבר אחר - יותר, אבל בלי לעבוד כל כך קשה? היינו יכולים לחסוך המון דברים בדרך...
המדרש מביא סיפור ידוע:
אדריאנוס, הגיע לטבריה וראה זקן חופר חפירות כדי לנטוע עצי פרי. אמר לו: סבא, סבא, אם היית נוטע מוקדם יותר, לא היית צריך לעבוד כל כך מאוחר. אמר הזקן: התחלתי לעבוד מוקדם ואני עובד גם בזמן מאוחר, כי [אני עושה מה שטוב בעיני ה´]. שאל אותו אדריאנוס: בן כמה אתה? ענה הזקן: בן מאה. אמר אדריאנוס: אתה בן מאה, ועדיין חופר גומות כדי לנטוע עצים? אתה חושב שתזכה לאכול מפרותיהם ?ענה הזקן: אם אהיה ראוי לכך אזכה לאכול מפרותיהם, ואם לא, כפי שאבותי התאמצו עבורי, כך אני מתאמץ עבור ילדיי. אמר אדריאנוס: אם תזכה לאכול מפריים, הודיעני על כך.
כשהניב העץ פירות, אמר הזקן שהגיע הזמן להודיע למלך על כך, מה עשה? מילא את סלו בתאנים והגיע לשער הארמון. השומר בפתח שאל אותו: מה עסקך כאן? והזקן ענה שהוא רוצה להגיע למלך. כשהגיע לאדרינוס שאלו: מה עסקך כאן? ענה הזקן: אני הזקן שפגשת בדרך, כשחפרתי גומות לשתול עצי פרי, ואמרת לי שאם אזכה לאכול מפריים שאבוא ואודיע לך. זכיתי לאכול מפריים, ואלו הפירות. אמר אדרינוס לעבדיו: הביאו כורסא מזהב, ויישב בה. ואת סלו תמלאו בדינרים. אמרו לו עבדיו: מדוע אתה מכבד זקן יהודי? אמר להם: בוראו נתן לו כבוד, ואני לא אתן לו כבוד?"
הסיפור ידוע, אבל משום מה, חלק חשוב בסיפור לא כל כך מוכר: "אני עושה מה שטוב בעיני השם", כלומר, אנחנו נוטעים נטיעות למרות שאנחנו יודעים שלא נאכל מפירותיהם, וכל זה בגלל שאנחנו עושים מה שאנחנו חושבים שחשוב לעשות.
המון פעמים אנחנו חושבים שאנחנו עובדים קשה וזה מיותר, אבל זה רק בגלל שאנחנו לא מסתכלים על מה שאנחנו עושים בצורה נכונה, ההסתכלות הנכונה על מה שאנחנו עושים היא ש"אנחנו עושים מה שטוב בעיני השם", כרגע, על מנת להגיע למטרה אנחנו צריכים לעבור דרך הדרך הזו, ולכן זה מה שטוב בעיני השם, יש ערך גם לדרך, ולאמצעים, ולא רק למטרה...
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן, אבל משהו בו מוזר, הוא מגיע די באמצע החורף (אולי טיפה אחרי האמצע), ואם אנחנו מביטים ברחוב אנחנו רואים שהעצים די יבשים, וריקים מעלים, ריקים מתוכן, אולי רק השקדייה פורחת... אבל עצים רבים בכלל עדיין לא פורחים, זהו ראש השנה לאילן? מה בדיוק השתנה כאן?
אולם, זהו בדיוק העניין של ט"ו בשבט, בפועל אנחנו לא רואים כלום, אבל למעשה השתנתה כאן שנה, ´השרף כבר נכנס באילנות´, והפירות כבר יצאו לדרך´ , אולי נראה את התוצאה והמטרה רק עוד חצי שנה, אבל זה לא משנה, יש חשיבות גם לדרך וגם לאמצעים.
גם אם אנחנו לומדים לבגרות, או למבחן באוניברסטה ואנחנו משננים לעצמנו איזו נוסחה משעממת, או איזה דברים שמישהו כתב לפני חמישים שנה (מה הוא רוצה ממני בכלל...), אולי יש דברים שלא שמנו לב אליהם? אולי נוכל לקחת מזה משהו לעבודת ה´? אולי ניתן ללמוד מזה משהו שלא בודקים אותו במבחן... וגם אם נמצאים באיזו עבודה משמימה, תמיד אפשר לאסוף כל מיני דברים בדרך, לנסות לשמח אנשים אחרים, לקרב אנשים ליהדות, ולעצמנו, לקרב את עצמנו להרגשה טובה כלפי העולם, סתם כך, כי העולם טוב...
ט"ו בשבט שמח
עקיבא, חברים מקשיבים

קישור לסדר ט"ו בשבט (יוני לביא):
https://www.kipa.co.il/jew/holidays/TuBishvat/36714.html