דבר תורה - למי שמחפש/ת אהבה

שאלה

לבד. נטוש. שממון. זה אולי העונש הגרוע שניתן לאדם, לאומה ולארץ.

זו הרגשתה של ירושלים ושל עם ישראל במהלך הגלות המרה, גלות שאנו עדין בתוכה.

כשאדם, עם או ארץ נעזבים ואינם עם מי שאך טבעי להם להיות אי אפשר להתפתח, לגדול ולפרוח.

זה לפעמים מה שמניע אותנו לחפש את החצי השני, האהבה המיוחלת, וזה לפעמים מה שמניע את בני הנוער, בגיל הנעורים.

בנקודה הזו פותחת ההפטרה "ותאמר ציון עזבני ה' וא-דני שכחני". הייאוש הזה שמכרסם כשלא שלמים, כשנמצאים לבד.

מה עושים במצב כזה? איך מתמודדים? ההפטרה מלמדת אותנו משהו לגבי זה, משהו שהוא יסודי לא רק לחיפוש האהבה אלא לגבי כל ציפייה (אני יודע, ט"ו באב היה בשבוע שעבר, ואולי בגלל זה אני מדבר על זה עכשיו, לכל אלה שלא מצאו בכרמים של היום, כול הוירטואליים).

1. צריך לדעת שהישועה מגיעה. זה אמנם תהליך, אך בסוף יש ישועה. מוצאים אהבה. גדלים ומתפתחים.

2. לא יושבים רגל על רגל אלא עושים פעולה, גם אם זה רק להרים עיניים ולהסתכל מסביב ולראות שהישועה בא ולהתמלא בנחמה; ובהקשר זה:

3. להיות קשובים. "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה"?

4. לשאוב כוחות מהעבר. לראות את הפעמים שברכת ה' כן היתה איתנו, גם אם זה לא מוגדר כגאולה המיוחלת, זה קיים, כבימי האבות.

אלו רק עצות. השאר בידיך.

שבת שלום,

נתנאל

Netanelweil@gmail.com

מוזמנים למצוא עוד דברי תורה ולעשות לייק בדף של 'בתורות' - https://www.facebook.com/btorot/

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה