גמרתי שמינית והפחד מהשירות גומר אותי

שואלת יקרה,
קודם כל מזל טוב על סיום שתיים עשרה שנות לימוד! זוהי תקופה לא מבוטלת כלל, ובנוסף, זהו מעבר לחיים עצמאיים, אז קודם כל איחוליי!
הרגשתי בשאלה שלך המון כנות ואמת ודבר זה ראוי לשבח. הרבה פעמים בנות שומרות את הפחדים בתוכן ולא מנסות לשאול ולהוציא אותם, ולרוב הם לא נעלמים, אלא יוצאים אחר כך בצורות שונות. כל הכבוד לך!! זו כבר התחלה טובה של בנייה לקראת השירות הלאומי!

ואם כבר הזכרנו את המילה בנייה, צריך לציין שהיא מילת המפתח כשמדברים על שירות לאומי.
סיימת יב´ ואני מאמינה שהרבה שעות מזמנך הקדשת למחשבה על מקומות שירות:
שיחות עם הרכזת והמחנכת ונסיעות למקומות שונים לסיירות, ואז ברוך ה´ התקבלה ההחלטה לאן ללכת.
שנת השירות בנויה מבנייה משני סוגים: בנייה והעצמה של האנשים איתם אני עובדת, עשייה בצורה הטובה ביותר בתקן אותו בחרתי ויחד עם זאת צריך לשים דגש גם על "עצמי". לנסות ולפתח את האישיות שלי ולצמוח מתוך התרומה הזו.
ידוע שכל נתינה לאחר מעצימה אותו, אך בו בעת גם אותך. היציאה מהבית יחד עם האחריות שאת מקבלת עם התחלת השירות לאומי גורמות לך לגלות בעצמך מקומות ותכונות שלא הכרת עד כה. אני מאוד מבינה את הקושי שלך לצאת ו"להתנתק" מהשגרה, מהחיים הרגילים והכל כך ברורים שהיו עד עכשיו. אך אגלה לך סוד הניתוק הזה הוא לא באמת כמו שהוא נראה. הייתי קוראת לזה יותר "שחרור" מעט של החבל.
כמו אדם שמתכונן ללכת על חבל דק. בתחילה הוא מתאמן על חבלים בגובה נמוך והוא נתמך באנשים ובאביזרים מסוימים. לאחר זמן מה הגיע העת ללכת לבד, הוא מספיק מיומן ובעל יכולת, אך יש פחד להתנתק ולכן לאט לאט הוא משחרר. הוא יודע שתמיד הם שם, תמיד הוא יוכל לבקש עזרה ויהיה עם מי לחלוק הצלחות ואכזבות.
כך גם אנו. אנחנו לא באמת מתנתקים, לא נפרדים אלא, משחררים קצת. אנחנו נותנים לעצמנו לצעוד קצת לבד כי יש לנו את הכוחות והיכולות.

אני מבינה את הפחד שלך מההליכה "לבד", מכך שיש מעין "חברות" עוד לפני שהתחלתן את היום הראשון בשירות. הפחד הזה מאוד אמיתי ומובן. ההרגשה של הבדידות כביכול היא לא כל כך נעימה, אך דעי לך שברוב הפעמים העבודה מניבה פרות. לרוב ברגע שמתחילים לפעול יחד כל החומות ירדו. מה זאת אומרת?
החבורה שמגיעה ממקום אחד כמה בנות יחד יכולה להיפתח לבנות נוספות, ועוד יותר מכך כאשר מתחילה העבודה יחד, כאשר תורמים ועוסקים עשיה משותפת מתגלות נקודות השקה רבות בין הבנות וכל קשרי החברות נרקמים מחדש. אל תפחדי שאולי לא תצליחי להיכנס לחבורה שלהם, כי ברוב הפעמים מתגבשת לה חבורה חדשה בלי קשר למקום ממנו הגענו.

טיפ קטן ממני, אמונה! האמיני בכוחותייך ובאופייך. תני מעצמך את כל מה שתוכלי ותווכחי שתקבלי חזרה הרבה, שתצמחי ויותר מכך תרכשי חברות אמת חדשות. דעי לך שהפחד שלך הוא מאוד טבעי ואפילו טוב.
אומרים חז"ל אשרי אדם מפחד תמיד" מדוע? הפחד מצד אחד גורם לנו תחושה של עמידה במקום אך, אם נדע לנתב אותו למקום הנכון נוכל להוציא ממנו דברים אמיתיים וטובים. הפחד מוביל אותנו להסתכלות על עצמנו ועל המצב בו אנו נמצאים. נתבי את המבט פנימה להעצמת הכוחות והתכונות הטובות שלך , אל הדברים שיש רק בך ושרק את תוכלי לתרום אותם לחבורה בצורה הטובה ביותר!

מאחלת לך הרבה הצלחה במשימה הזו!
כאן תמיד לכל שאלה, עצה או חיזוק.
מעין :)
Maayanmaimon26@gmail.com