שאל את הרב

אימוץ ילדים

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 04/11/07 12:04 כג בחשון התשסח

שאלה

שלום כבוד הרב.

מאז שאני קטנה יש לי חלום לאמץ ילד. הסיבה העיקרית והפשוטה- אם לילדים שלי יכול להיות בית אוהב וחם, למה שלילדים אחרים מסיבות שאין להם יד בזה, לא יהיה?!

וקיבלתי על עצמי החלטה שבעז"ה שאתחתן אם יהיה בידי, אאמץ ילד.

כעת, כשאני כבר גדולה ובוחנת יותר ברצינות קשרי חתונה עלתה בראשי שוב מחשבת האימוץ אך הפעם עם המחשבה עלתה השאלה ההלכתית.

מה דעת התורה לעניין אימוץ ילדים-

מותר? אסור? איך? דרך מי? כל ילד או רק יהודי?

ויותר מזה, ילד מאומץ אינו קשור קשר דם להוריו המאמצים. האם לאב מותר לגעת בילדה/לאם מותר לגעת בילד לאחר גיל מצוות? הרי הם כמשפחה לכל דבר, ויש בזה אבל מסויים לגעת בילד אחד כן ובשני לא. ודאי שזה מגע של חיבה אך חיבה אחרת- חיבה של אם לבנה אב לביתו.

אשמח לתשובה, ואם אפשר גם למקור בספרות ההלכתית (אם יש כזה).

תודה רבה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה



שלום וברכה
אימוץ ילדים הזקוקים לכך הוא מעשה חסד עצום, ויישר כוח לכם אם אתם מתכוונים לעשות זאת.
היחס של ההלכה לאימוץ הוא מורכב. מחד גיסא, ההלכה מכירה בחשיבות העליונה של הכנסת יתום אל תוך ביתו של אדם. מאידך גיסא, יש בעיות הלכתיות שונות, ובעיקר בתחומי עריות – ייחוד וכדו'.
אין הרבה חומר הלכתי על כך.
בהערת שוליים במאמר בתחומין נכתב כך:
עי' רש"י קדושין פא,ב ד"ה ודר, שכתב, שטעם ההיתר להתיחד עם קרובות הוא משום שאנשי כנסת הגדולה הועילו לבטל את היצר לקרובות אלו. ובציץ-אליעזר כתב, שלפי רש"י אין ההיתר אלא בקרובים ממש, ואימוץ אסור. עמדת הציץ אליעזר לפיכך היא שהדבר הוא רק בקרובות.
לפי ע"ד, אפילו לדעת רש"י מ"מ אין באימוץ אלא גזירה דרבנן בלבד ולא איסור דאורייתא. וזאת על פי מש"כ בספר המקנה על קידושין פא,ב: "נראה דהא יחוד דפנויה דוד גזר עלייהו במעשה דאמנון ותמר, והתם אחותו הוי, א"כ אפי' אי נימא דאחותו דמי לבתו ואמו כיון שנתגדלו ביחד, מ"מ מסתמא דוד גזר עלייהו כיון שהמעשה שהיה באחותו היה." לפי ספר המקנה ההיתר של הפסוק "כי יסיתך" נאמר לא רק לגבי אב עם בתו ואם עם בנה אלא לגבי כל אלו "שנתגדלו יחד". אלא שיחוד עם אחותו נאסר ע"י דוד כשגזר על הפנויה משום "שמעשה שהיה באחותו היה", ואנשי כנסת הגדולה התירו גזירה זו ביחס ליחוד לפרקים, עי' קדושין פא,ב כשביטלו את היצר הרע לקרובי משפחה. לפי"ז גם במקרה של אימוץ יש להתיר יחוד דאורייתא "כיון שנתגדלו ביחד", ואין כאן אלא גזירת חכמים בלבד (ועי' בדבר-הלכה ז,יט שהבין את ספר המקנה בצורה אחרת, ולא הבנתי דבריו). לאמור: לפי המקנה סדר הדברים היה כזה. התורה עצמה לא אסרה את אלה שנתגדלו ביחד. בעקבות מעשה אמנון ותמר נאסרו מדרבנן כל הייחודים, ויותר מאוחר כשנתבטל יצר הרע לקרובות משפחה הוא נתבטל רק לקרובים ממש, ולפיכך באימוץ יש אמנם איסור דרבנן אליבא דרש"י אולם רק איסור דרבנן.
ולפי"ז אפילו לרש"י יש להתיר באימוץ בבעלה בעיר או באשתו בעיר, או בדלת סגורה ולא נעולה, או במסירת המפתחות למי שמציל מאיסור יחוד, וכו', מאותן העצות המועילות להתיר לכתחילה איסור יחוד דרבנן.
השאלה שלך אפוא צריכה תשובה ארוכה ומפורטת. אומר רק את השורה התחתונה: אימוץ הוא מעשה חסד עצום, וההלכה מתירה להעניק לילד המאומץ את כל מה שהוא זקוק לו. כאשר הדברים יהיו רלוונטיים אשמח לעזור ולהדריך.

כל טוב

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות