איך להוכיח שמשה רבנו היה בקיא גדול בסודות התורה, כלומר בקבלה.

שלום וברכה

זו יומרה מגוחכת לקבוע כיום, 3325 שנים לאחר מתן תורה, מה משה רבינו ידע ומה לא.
המסורת שלנו אומרת כי חלק מהדברים משה רבינו שמע מהר סיני; חלק מהתורה שבעל פה נוצר בעקבות הכללים שהוא הוריד מהר סיני, והסקת מסקנות של מוסרי התורה לאחר משה רבינו; חלק נוצר מהבנת חכמים את התורה וכדו'. לאמור: התורה שבעל פה שבידינו היא תוצאה של כל כך הרבה תהליכים, וכאמור – הניסיון לקבוע מה הוא ידע ומה הוא לא ידע הוא בראש ובראשונה מגוחך, שכן אין לנו כלים לעשות את זה.
אדגיש כי עצם הרעיון שמשה רבינו, כבן אנוש, לא הכיר את התורה שבעל פה כולה, מופיע באחת האגדות הידועות ביותר של חז"ל העוסקת במתן תורה, ושמה בפי משה את התסכול "שאין הוא מבין את דברי רבי עקיבא". אגדה זו, שככל אגדה אין ללומדה כפשוטה, מלמדת על הפיתוח העצום של תורה שבעל פה שהיה גם אחרי משה רבינו, אולם חס ושלום אינה סותרת את העובדה שהרבה הרבה מהתורה שבעל פה למד משה רבינו בהר סיני בהיותו שם.

כשנתקלים בשאלות המבקשות הוכחה לדבר מה צריך קודם לשאול, מבחינה אנליטית, מה ייחשב כהוכחה. אם אתה דן עם אנשים המסכימים כי העובדה שהרמב"ם אמר דבר מה – היא הוכחה, אזי אכן צריך לנסות ולברר מה אמר הרמב"ם. אולם אם הם לא מסכימים לכך שזו הוכחה לדבר מה – אזי מה טעם לדון בשיטת הרמב"ם ?
על כן, אם מבקשי אמת אתם נסו קודם כל להסכים על השאלה מה ייחשב כהוכחה. כאמור בתחילת תשובתי, כיוון שאני סובר שאין תיאורטית שום הוכחה שמאפשרת לדון היום מה ידע משה רבינו, ואפילו לא מה סברו גדולי התנאים והאמוראים שידע משה רבינו (לאור האגדה שהבאתי לעיל) – הדיון הוא עקר.


כל טוב