שאלה
למנהג הספרדים שנהגו להכריז קודם צום עשרה בטבת ואומרים "אחינו. .", אם לא הכריזו בבית כנסת אחד האם המתפללים שם חייבים לצום?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
נפסקה ההלכה בשולחן ערוך (תקס"ב) "כל תענית שלא קבלו היחיד מבעוד יום אינו תענית" (ס"ה), אך בסעיף י"ב שם כתוב "תענית שגוזרים על הציבור אין כל יחיד צריך לקבלו בתפילת מנחה אלא ש"ץ מכריז התענית והרי הוא מקובל. ויש אומרים דה"מ בארץ ישראל שהיה להם נשיא לפי שגזירתו קיימת על כל ישראל, אבל בחוצה לארץ צריכים כל הציבור לקבל על עצמם כיחידים".
משמע לפי הסברה הראשונה שאין צריך לקבל כיון שהש"ץ מכריז ואז הוא מקובל אבל אם הש"ץ לא הכריז הרי זה לא מקובל, ולכן גם העדות שנוהגים לצום בה"ב אחר המועדים נוהגים להכריז.
אלא שהסברה הראשונה שבשו"ע הובאה בטור ושם כתב וכל שכן אותן התעניות המוזכרות בפסוק וכיון שזהו צום לזכר החורבן הרי כאילו כל אחד מושבע ועומד לצום את הצומות הללו. ולכן גם בלי הכרזה חייב לצום.
ואם כן, הרי מוצדק טעם הדבר שכתב הרמ"א (בסימן תק"ן ס"ד) "ומנהג האשכנזים שלא להכריז שום אחד מהם", ובכה"ח הסביר זאת כיון שהתעניות הללו כתובות בפסוק אך עם כל זה פסק שכן מכריזים משני טעמים. הראשון, כדי לצאת ידי חובת כולי עלמא, וע"כ ברור שגם אם לא הכריזו - חייב לצום. ודבר נוסף, מכריזים כדי להזכיר לקהל באיזה יום יחול הצום וכך מתפרסם הדבר.
ומנהגנו להזכיר בשבתות שקודם י"ז בתמוז ועשרה בטבת, אבל אין מכריזין קודם כיפור, ט' באב, צום גדליה ותענית אסתר כיון שהם מפורסמים ועומדים.
ולמעשה כאמור, על הצומות שנתקנו על החורבן והוזכרו בפסוק אנו מושבעים ועומדים ואף על פי כן מכריזים על הצומות אבל גם אם לא הוזכרו ע"י הש"ץ חייב האדם לצום את הצומות הללו.