תרבות הפנאי.- האם יש מקום לתרבות פנאי לדתיים?

צופיה,

שלומות!

קראתי את שאלתך בעיון רב וברצוני לחלקה למספר תחומים.
1. ראשית, חשוב להדגיש שהיצירה והביטוי הפנימי הם חלק מהותי מההתפתחות הרוחנית של האדם.
בבית המקדש שוררו הלוים ובכך הביאו לידי ביטוי את הנשגב שביצירה. כמו כן הושקע בבית המקדש מחשבה רבה על העיצוב הארכיטקטוני ועל היופי של הכלים השונים שבמקדש. מעמד הר סיני מהוה עדות להשפעת המעמד על נפש האדם. כל אלה מוכיחים שני עניינים - מחד את החיוניות שיש בביטוי הפנימי, זה שהביא את חכמים להרחיב בשכבו של בצלאל, ובה בעת ההבנה שהעשיה והיצירה תורמים לגיבושה של אוירה חיובית.
2. יחד עם זאת, יש להבחין בין יצירה המהווה ביטוי לחוץ, לחלק השולי והלא משמעותי של המציאות לבין יצירה שהיא פנימית.
אין לי ספק שתתיאטרון שמביא לידי ביטוי תכנים פנימיים משמעותיים מסוגל לסייע בתיקון עולם במלכות שדי. ברור שהליכת בת לתיאטרון קלה יותר בגלל ענין הביטול תורה, בה בעת, אני בטוח שלהצגה ערכית ומשמעותית מותר גם לגבר ללכת ויש בה סוג אחר של לימוד תורה. יש כאן הרחבה של הקריאה: "שאו מרום עניכם וראו מי ברא אלה" כשם שההסתכלות על הטבע מובילה להאהבת ה' כך גם ההתבוננות בהצגה ראויה יכולה לתרום רבות לחיזוק האמונה וביסוסה, לדביקות בארץ ישראל ולמסירות נפש למענה, לנתינה ולגמילות חסד.
3. ביחס לשאלה העקרונית, נחלקו הראב"ד ובעל חובות הלבבות אם יש זמן פנוי ביהדות. יש שחשב שהיהדות נחלקת למותר ולאסור. כל דבר צריך להבחן בכלל ההגדרות הללו. מה שלא מניח מקום לזמן פנוי. אולם, הדעה החולקת סוברת שיש זמן שהוא לא מצוה ולא איסור. לדעה זו, יש מקום רב לשעות פנאי.
4. גם הזמן הפנוי צריך להיות זמן מנוצל ולא זמן סתמי. מה שמכוון אותי זה הרצון להביא לידי ביטוי את עומק החיים ואת הרצון להחליף כוח, להינות ולחזור חזרה אל מסלול של עמל ועשיה.


כל טוב,

שי