שאלה
שלום, הרב.
מגיל 14 הייתי מכור לפורנוגרפיה ואננות. לפני ארבעה חודשים התחלתי תהליך ארוך וקשה, אבל הצלחתי לצאת מזה, כמעט לגמרי. כל הארבעה חודשים האלה אני נקי גם מפורנוגרפיה וגם מאוננות, ואני כבר לא צריך לעשות מאמץ כדי לעצור את היד, כמו שזה היה בהתחלה.
אבל, נוצרה מזה בעיה אחרת. פיזית. אוננות נותנת סיפוק מיני מסויים, והגוף התרגל לזה. עכשיו כשאין לי את זה יותר - איך אני מתמודד עם זה שיש לי צורך שאין לי דרך לספק בשום צורה?
בשבועות האחרונים הראש שלי הרבה יותר מהרגיל שקוע בזה, ואני מרגיש כאילו אני דוחק את עצמי לפינה, ואין לאן לברוח. מה אני עושה עם זה?
תשובה
שלום
ראשית אשריך על התהליך המדהים שעברת. עלית למדרגה עליונה של מקום שבעלי תשובה עומדים, ושגבה מעלתך מאוד.
באופן פשוט, בדרך הטבע, ככל שחולף הזמן ללא הכניעה לפיתוי, הצורך נחלש, ובמיוחד אם ממלאים את הנפש בסיפוקים רוחניים ובשמחה גדולה על ההצלחות (הרבות מאוד אצלך) במאבק. כמובן, שצריך גם לדאוג שבאופן מעשי, יש כמה שפחות גירויים שיוצרים את הצורך (אינטרנט, מקומות מועדים וכיוצא בזה)
אם זה ממשיך בכל זאת, יש לשקול פנייה לגרום מקצועי שייעץ ויסייע
בהצלחה רבה בהמשך העלייה
את מה שכבר השגת, אף אחד לא יוכל לקחת ממך (בלי קשר למה שיקרה בעתיד)