מדרש תינוקות מצרים

שלום רב

אני חוזר בתשובה ומחפש תשובה לשאלה שהיא בעיני אמונית והיסטורית.

בספר שמות מופיעה הפקודה המצרית של "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" פקודה שלפי התורה בוצעה בשלמותה כך שאימו של משה שלחה אותה בתיבה אל היאור.

כלומר, היו אמורים למות ביאור אלפי ורבבות תינוקות, לא כתוב בתורה שהסתיימה הפקודה ומכאן שנשאלת השאלה איך לאחר 80 שנה גדל עם ישראל למימדים רבים ביציאה ממצרים?

מצאתי מדרש שמדבר על שליחת מלאכים והאכלת התינוקות על ידי שתי אבנים עם דבש ושמן. אני מרגיש שחסר חומר במדרש הנ"ל, ומחפש תשובות לשאלות:

1. כיצד מסתיים הסיפור, מי מגדל את אותם תינוקות?

2.האם הם שורדים בשטח? באיזה שלב הם חוזרים לבתיהם?

3.מתי הסתיימה הפקודה המצרית?

אודה מאד על תשובה או הכוונה למקורות.

שבוע טוב

אריה

תוכן התשובה:

ישר כח גדול על השאלה החשובה והמעוררת.

ראשית, חשוב לדייק, הציווי המצרי לא בוצע. בטח שלא בשלמותו, בניגוד לקביעה בתחילת דבריך.

זאת בזכות מסירות הנפש הגדולה של המיילדות והיולדות. כפי שהתורה מזכירה את מסירותן של המיילדות שפרה ופועה שסרבו פקודה, ולא זו בלבד אלא אף היו משפרות את הוולד, דואגות לכל מחסורו (מובא במדרש) ואף מתפללות שיוולדו בריאים ושלמים ללא מומים (שלא יאשימו אותם ושיהיה ניכר המעשה הגדול שלהן). וכשנתבעו למעשיהן ע"י פרעה טענו שהיולדות העבריות יולדות עוד קודם להגעתן, "כי חיות הנה"- כדרך החיות-בעלי החיים שלא נזקקים כלל למיילדות. עיין ברש"י שם.

ומכאן התשובה לשאלותיך:

(ע"פ המובא ברש"ר הירש)- ניתן לומר שהגזרה היתה בדווקא על הילודים בזמן לידתן ואף עוד קודם לכן, שכך יוכלו לצייר כאילו התינוק מת ברחם או בזמן הלידה ולא בזדון. ואפילו האם לא תדע זאת. הריגה בחשאי כלשון הרש"ר הירש. פרעה חשש להרוג בגלוי, להרוג את החיים. שאם כן, היו מתקוממים כנגדו- הן עמ"י והן אוה"ע ואולי אף העם המצרי בעצמו.

במדרש אף מובא: "למה ציוה להרוג אותם על ידי המילדות ולא ע"י שוטריו כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו, ויפרע מהן".

רש"י מזכיר שהמצריים היו יודעים מי צריכה ללדת, ובאים אליה בסוף החודש התשיעי- בזמן בו צריכה ללדת- על מנת לפקח על המיילדות ולדאוג להשמיד את הוולד. המיילדות היו מסייעות ומעודדות ללדת קודם הזמן, ומסתירות את מועד הלידה המשוער באמת.

עניין הצפנת משה ע"י אימו.

א. יתכן בדווקא יוכבד המיילדת חששה להקפדה יתירה מצד פרעה.

ב. אחרי שראה פרעה שמחשבתו לא מתקיימת, גזר להרוג אף את החיים ולא רק את הילודים

ג. באותו יום בו היה צריך להיוולד- הודיעו לו חכמי מצרים שביום זה צריך להיוולד מושיען של ישראל, ולכן דווקא באותו יום חיפשו השוטרים בבתים ובאו להרוג אף את החיים. אך לא זו היתה הגזרה, אלא 'הוראת שעה' לאותו היום.

מסתבר שבאותה מסירות של יוכבד האם נהגו גם נשים נוספות בישראל, אף שהתורה מספרת לנו רק על יוכבד ולא על כולן. כיוון שהתורה התמקדה בסיפור ההשגחה על הכלל, בלידת מושיען של ישראל.

חשוב לציין, את דברי חז"ל שכל חיותם שם היתה בדרך נס. 'פרעה אמר פן ירבה, והקב"ה אמר כן ירבה', יולדות ששה בכרס אחד, כך שהיה ניכר לכולם- גם למצרים, שאי אפשר להלחם בריבוי של ישראל שהוא ניסי. ובגאולתן המובטחת של ישראל.

ממילא, הנלחם בד' וברצונו - נלחם בישראל, והנלחם בישראל- נלחם בד'. 'על ד' ועל משיחו' 'עליך ברית יכרותו'.

מתי הסתיימה הפקודה?

א. היתה זו הוראת שעה על מנת למנוע את לידתו של מושיען של ישראל, ממילא אחרי שנולד- בטלה.

ב. עצת יועצי המלך החלופית, על מנת להשאיר את ישראל לנצח במצרים- להטביע את ארונו של יוסף במצולות ים. מייתרת את הפקודה הקודמת. שלא הצליחו ליישמה.

ג. הפקודה היתה לא ישימה. נגד הרצון האלוקי. בטלה ומבוטלת מעצמה.

זהו כיוון אחד להבנת פרשיה זו, ישנם כיוונים נוספים במפרשים.

עיין ולמד. שבעים פנים לתורה.

מומלץ ללמוד את הכלי יקר וכן את פרושו של בעל העקידה ור' משה אלשיך.

אכן פרשיה מיוחדת, מלאה בתוכן וביסודות האמונה שלנו.

מצוי ומשגיח-השגחה פרטית, יודע מעשה בני אדם, בעל הכוחות כולם, השגחה פרטית על ישראל, אין מזל לישראל- מושגחים לא ע"י שרף או מלאך אלא רבש"ע בעצמו, תפקיד הגלות, שיעבוד מצרים ואמונה בגאולה השלמה. ועוד.

חזק ואמץ! עלה והצלח! וראה ברכה ופרי בלימודך.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
יח באלול התשעז
,
09 בספטמבר, 2017
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר