שאל את הרב

למה התירו אשת יפת תואר?

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 14/08/02 15:45 ו באלול התשסב

שאלה

בעזהי"ת

לכבוד הרב השלום והברכה.

למרות שהשאלות הנ"ל בוודאי נשאלו על ידי המוני יהודים לפני, רציתי גם אני לשאול בכדי לקבל תשובה שתיישב את דעתי.

1. פרשת כי תצא פותחת בדין המפורסם של אשת יפת תואר, וכמו כולם גם אני לא הרגשתי בנוח כשלמדתי את העניין הנ"ל, התורה חורגת ומתירה לאדם לטמא את עצמו כי הוא יוצא למלחמה, כי היצר שלו חזק ויש אומרים שהתירו כי לולא ההיתר אזי היו חוטאים במזיד.

שומו שמיים! אם כך נתיר המון איסורים במיוחד בתחום הזה של צניעות, אפשר להקל על הענינים ולהתיר בטענה ש"לולא ההיתר היו חוטאים במזיד..."!

אני בטוח שהיו כאלה שיכלו לשמור על עצמם גם במלחמה, כמו שבימינו יש מי שיכול לשמור על עצמו, למרות שהוא בסביבה של חטאים, אז למה אשת יפת תואר פתאום מותר?

ועוד בהמשך התורה מזהירה ואומרת: "והיה מחניך קדוש!" איפה הקדושה כאן?

ואיזה יחס מקבלת האישה שנפלה בשבי היא מחויבת להתגלח, ולגדל צפרניים, להיות מוזנחת,

ואז, אם היא לא מוצאת חן בעינו הוא משלח אותה!

איפה הכבוד לאישה? ככה לפגוע? "לא מצאת חן בעיני בסופו של דבר, אז תלכי מכאן?"

אשה היא שלל מלחמה?

חיים כאלה גרועים מוות במלחמה!

אותו לוחם אשר אולי לוחם את מלחמת הרשות בגבורה, אבל את מלחמת החובה, מלחמת המצווה ביצר הרע הוא לא נלחם,

והתורה אפילו מאשרת לו את זה.

ראיתי בספר "אור החיים" הקדוש על הפרשה שאומר כך:

"יסוד הדבר וסודו הוא ע"פ דבריהם זל (זוהר חדש בלק נג) שאמרו שבחטא אדם הראשון נשבו כמה נשמות יקרות ביד הסטרא אחרא ובם נשמות הגרים,

וצא ולמד כמה וכמה גדלוי עולם באים מהאומות, ורות המואביה תוכיח וכמה גדולי עולם שמעיה ואבטליון ואולקלוס הגר וכאלה רבות."

קודם כל, אלו לא גרות אלו גרים, ורות המואביה לא הגיע ליהדות אלא מתוך בחירתה החופשית, לא כי שבו אותה כ"אשת יפת תואר,"

לעניות דעתי אין זו הדרך לקרב אלינו גרים.

אני גם מאמין שרוב מי שלוקח לעצמו אשת יפת תואר לא חושב על הנשמות שהוא זוכה לגאול מיד הס"א, אלא על סיפוק צרכיו. מי שחושב על דברים כמו גאולת נשמות והוא באמת המדרגה כזאת, הוא מעדיף בכלל לא לקחת אשת יפת תואר ולא להסתבך עם עצמו.

אם נניח השלטון בארץ היה שלטון תורה, גם בימינו היה מותרת אשת יפת תואר?

2.דין נוסף שהתמיה אותי בפרשה זה אדם שמוציא שם רע על אשתו ואומר "לא מצאתי לא בתולין", בוודאי כל העניין הופך לה

תשובה

בס"ד

יש בענין הזה של יפת תואר שני מצבים:
- יש מצב שבו אדם ניגש למלחמה בקדושה עילאית ואז הוא מציל נשמות של גרים וכד' כמו שהביא אור החיים הקדוש.
- יש מצב של לקיחת אשה בסערת יצרים.

אתה מניח שהרוב הם מהסוג השני, אולי אתה צודק ואולי לא וכנראה שלפעמים זה כך ולפעמים אחרת.

בין אם זה רוב או מיעוט שאלתך היא למה להתיר מעשה רע בגלל חולשה של אדם? למה לא אומרים תמיד: "מוטב יהיו שוגגים ולא מזידים"? ונתיר את כל העבירות?

התשובה תלויה במצב שבו עם ישראל נמצא. במצב זה שבו אדם הולך למסור את חייו ואת כל אשר לו למען אחרים נאמרים הדברים. במלחמה על החיים.
אם לוחמי ישראל יכשלו – יבוא הנכרים וירצחו גברים נשים וילדים. יאנסו יבזזו וימיטו אסון על העם כולו או על כמה ישובים.
אם לוחמי ישראל יצליחו - ינצלו חיים של אלפי אלפים. והרע יתמעט בעולם.

במצב זה שבו הלוחם רחוק מאשתו חודשים ארוכים והתאוות בוערות בו, הוא עלול לחשוב על נשים במלחמה להתרפות ולהלחם פחות טוב.

למה?
כך הוא החייל הזה? בוער לו כשהוא רואה יפת תואר!!
לא יפה לחשוב על יפת תואר - אבל הוא כזה.
עכשיו הוא צריך להלחם ואתה לא צריך להטיף לו מוסר!! תעשה את זה בבית לפני המלחמה ולא עכשיו באמצע המלחמה. אל תחליש את רוחו!!
אם תאסור עליו יפת תואר והוא יהיה שבוי בקסמה החיצוני הוא יהרהר בה ועלול להגיע למצב שבו עם ישראל יכשל. מה תרויח? שאלפי נשים יהודיות יאנסו על ידי רשעים ארורים.

במצב זה אמרה תורה אם זה בוער לך – קח יפת תואר!!

זה לא הכי טוב.
זה עלול להביא ממחלוקת בתוך ביתך.
זה עלול להביא בן סורר ומורה.
זה עלול לעשות לך הרבה רע.
אבל אמרה תורה במצב הזה - התירו יפת תואר.

התירו לאכול חזיר למי שרעב וצריך כוח להלחם במלחמה.

התירו גם חילול שבת והתירו עוד כמה דברים חשובים ביותר מפני פיקוח נפש.

דומה לדבר זה הוא מה שאמרו בימינו לא לשמוע לכל "יפי הנפש" שיושבים בביתם ומטיפים מוסר לחיילי צהל המסורים למה הם ירו ופגעו בטעות בילד פלשתיני או ב"חפים מפשע"? אל תשמע להם ואל תשמע לכל מי שדן את חיילי צהל על כך שלקחו ארטיק ולא שילמו מחיר מלא עם מע"מ וכד'. זכור כי בשעה הזו הם מסרו את כל היקר להם למען עם ישראל – את חייהם. ובשעה זו לא דנים אותם על כלום. ובודאי לא על דברים שאין הנשמה תלויה בהם. בכל זה נטפל אחר כך בפורפורציה הנכונה.

זכור נא!!
גם אלה שברוך ה' זכו לחזור לביתם חיים ושלמים – גם הם מסרו את חייהם למען הכלל ומסירות נפש זו אינה פחותה ממסירות נפש של אלה שנהרגו על קידוש ה'. גם אלה שחזרו הבתיה בשלום או בפציעה - מסרו את נפשם!!

ומלבד זאת ראה נא כמה הקפידה תורה על כבודה של היפת תואר כמו גם על כבודה של האשה שבבית.
אמרה תורה: אם נמשכת אחרי היופי - יפת תואר? נעשה לך סידרת חינוך!!

אל תתחתן עם היופי החיצוני בלבד. כי אז אתה מזיק לעצמך. מזיק לאשה הזאת, ומזיק לאשתך שחיכתה לך בסבלנות בבית.
לכן "וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה". (אל תרחם על היפת תואר - השער והציפורנים גודלים מהר מאוד. וזה פחות כואב משבי או ממות במלחמה).

אם מתברר ללוחם שלנו שהוא נפל בשבי של יפת התואר (שאולי התקשטה במיוחד להפיל אותו ולהפליל אותו ואולי לא).
אם מתברר לו שהוא נפל ביד היופי החיצוני. אם אחרי הגילוח הוא חוזר לרגיעות, לבריאות הנפש, להתגבר על היצר - "ושילחתה לנפשה ומכור לא תמכרנה בכסף. לא תתעמר בה תחת אשר עינתה"

שים לב חייה ניצלו במלחמה!!
היא אפילו לא שבויה חרב!!
הוא לא יכול לחיות איתה חיי אישות ואחר כך למכור אותה לשפחה!!
הוא משחרר אותה!!

חופשי חופשי!!

איפה שמעת על חוקים כאלה באיזו מדינה בעולם?

הרי בארצות הברית המהוללה היה נהוג עד לפני מאה שנה (בערך) שכל אדון יכול לבעול את שפחותיו הכושיות כמה שרק רצה. ברצון או באונס - הכל חוקי!!

אחר כך הן המשיכו להיות שפחותיו המושפלות. אחר כך הוא היה יכול להתעמר בהן ולמכור אותן כמו בהמות בשוק העבדים עם הילדים או בלי. גם את הילדים לבד בלי לשים לב לבכיותיהן.

והן לא נשבו במלחמה!!

כך בארצות הברית הדמוקרטית לפני כמאה שנה. וכך בתורה לפני שלושת אלפי שנים.

זה מה שמלמדת התורה: או אשה או שפחה!!
אם שפחה – לא שפחת מין.
אם שפחה - שתעבוד בכבוד.
אם הכתה אותה והפלת לה שן אחת (למשל) מיד היא משתחררת לחירות. שמעת?!?

חביבי!
בארצות הברית היה מותר לחתוך אברים עם סכין לעבד בורח וגם ל,,,סרס אותו. זה היה החוק. לא נעים. אבל מאוד נורא!!

לכן השמר לך לפני שאתה מטיל חשש של דופי במוסריותה של התורה.
זכור איפה אתה חי!!

ועוד זכור נא כי כל זה שאמרנו הוא לא לחיוב אלא רק בדיעבד ורק בשעת מלחמה ורק כשחי ינפש נמצאים על הפרק ורק כשהתאוה בוערת.
כשחיי נפש מוטלים על הפרק לא מחנכים את החיילים למוסריות. זה הזמן לנצח!!

--------

בענין מוציא שם רע. כדאי להזכיר לך פרט הלכתי קטן.

האשה לא חייבת להשאר איתו כל ימיו. הוא חייב.
פרט קטן מי חייב ומי זכאי?

ברור??!!??

רק הוא חייב להשאירה אם היא רוצה. הוא לא יכול לזרוק אותה כמו סמרטוט!!
.
זה הבדל קטן שהופך את כל התמונה על פיה.

עכשיו יחשוב הנבל פעמים לפני שהוא מוציא עליה שם רע.
הוא יודע שכאשר יתגלה השקר שלו הוא יהיה נעול כל החיים.
אחרי זה מי יהיה טיפש להוציא שם רע על בנות ישראל הטהורות?

כל זה הוא מחסום נפשי ענק בפני הרעים.

פשוט וגאוני!

נכון?

---
אינך צריך להתתנצל על הטון התקיף. אתה צריך פשוט ללמוד יותר טוב את ההלכה לפני שאתה תוקף. אם תלמד את הנושא באופן רציני מתוך לב פתוח - יהיו לך הרבה פחות שאלות מהסוג הזה. ולפחות את השאלה השניה היתה יכול לחסוך.

כתבות נוספות