שאל את הרב

ייסורים

חדשות כיפה הרב יצחק שלו 21/08/17 21:52 כט באב התשעז

שאלה

כעיקרון אנחנו לא יודעים את הסיבה המדויקת של ייסורים שמגיעים אלינו. כיהודים טובים, אנו מאמינים שיש להם מטרה כלשהי של התקדמות - שיפור עצמי, תשובה, וכו'. לא יכול להיות שבאו עלינו ייסורים אקראיים, בלי מטרה ששווה את הייסורים האלו.

אבל המחשבה הזאת קשה לי. הרי נפלו בחלקי ייסורים קשים כמה פעמים בחיי, ומהרבה מהם לא למדתי כלום. ההיפך, חלקם גרמו לי ליפול מכל מיני בחינות - אמונית, מוסרית, אנושית וכו'. אפשר לומר - חבל שלא למדת מהם כלום, זו כבר בחירה שלך, אתה היית צריך ללמוד/להשתפר/לתקן וכו', לא עשית את זה, ולכן באמת הייסורים האלו באו עליך סתם.

קודם כל, לפעמים אני בכלל לא רואה מה אני יכול ללמוד, ואיך ייסורים מסוימים אמורים להביא לתיקון/שיפור כלשהו. אז אם אני לא רואה מה אני צריך ללמוד מהם - איך אני מצופה לעשות את זה? למה סתם להביא ייסורים, אם אני לא אצליח לזהות את מה שצריך לתקן/לשפר? במקרים כאלו, הייסורים אכן באים "סתם".

אבל נניח שאכן הייתי אמור להשתפר/לתקן בעקבות ייסורים מסוימים, ובכל זאת לא עשיתי את זה. הייסורים לא תיקנו או שיפרו בי שום דבר, בסופו של דבר. לאט לאט הזמן עושה את שלו, מרפא את הכאב, ולאט לאט חוזרים לחיים רגילים, אבל בלי תיקון חדש, בלי שיפור מעשי, הכל אותו דבר, פשוט עם הייסורים שקרו.

מה שאני בסופו של דבר מנסה לשאול - האם אני פשוט אמור להאמין שיש איזו סיבה סודית לכל מה שקורה, גם כשזה נראה אקראי כל כך? גם כשאני לא רואה שום דרך שבה הייסורים האלה עושים משהו טוב, או מביאים איזהשהו מקום לתיקון? לפעמים מצליחים לראות מה למדנו, ואיך התקדמנו, בעקבות ייסורים מסוימים. אבל כשאנחנו לא מצליחים לראות שום דבר כזה, וזה נראה כל כך אקראי וחסר פשר, וסתם התקדמנו הלאה בחיים - האם גם אז אני אמור להאמין שבכל זאת דברים טובים שאני לא רואה קרו? ואם לא, מה היתה מטרתם?

תודה מראש.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה.

ראשית איננו יכולים להבין את דרכי ה' והנהגתו, אולם אין זה פוגם או פוסל במציאות ה', וכמו שאיננו יודעים להסביר בדיוק איך פועל גוף האדם, או מדוע יש מחלות כאלו ואחרות, אולם אין זה פוגם במציאות קיומם. לכן גם איננו מבינים את עצם קיום הייסורים, אין זה אומר שהם לא באים מהשגחה פרטית.

יש לדעת כי אפילו בחז"ל מצאנו שיש שלא רצו את הייסורים ולא את שכרם, כלומר התמודדות עם מציאות מיוסרת בעולם אינה פשוטה כלל ועיקר.

ההנחה שמיד אחרי שקורה לאדם משהו הוא כבר יבין את המסר, במחילה אינה נכונה. פעמים רבות האדם נמצא באירוע מסויים שאת תוצאותיו הוא יבין ויפנים רק בעוד שנים רבות.

ברה האישית אני יכול לומר לך שיש לי מחלה כרונית שגילו לי בילדותי, ובמשך זמן מה שאלתי את עצמי מה המסר שאני אמור לקחת מהענין להמשך החיים שלי, וכיום בתפקידי כרב אני מבין מאוד חולים, ומזדהה עם כאבם ועם סבלם במובן הכי אמיתי וכן - אני יודע בדיוק מה הם עוברים. אני חוויתי על בשרי את הייאוש מהייסורים ואת הסבל הנגרם מהם. כיום לחולים רבים יותר קל לשאול אותי שאלות הלכתיות הקשורות לתחומי הבריאות כגון צומות וכד', והם יודעים שהם יקבלו תשובה שמכירה את המציאות ומתחשבת גם ברגשותיהם. בתור דוגמא לדבר אציין כי היו כמה שנים שלא יכולתי לצום ביוה"כ ונאלצתי לאכול ולשתות לשיעורים. כיום כרב עיר כאשר אני מורה לאנשים לעשות כן ומסביר להם כיצד נכון טכנית לעשות זאת זאת, ומזהיר אותם מהקושי הטמון בכך מידיעה אישית, הם מקבלים זאת בשמחה, וכך זוכים לקיים את ההלכה כראוי.

יסורים עושים אותך פעמים רבות עדין יותר ביחס לאחר, שכן כשם שאינך רצה לסבול, כך אתה משתדל יותר שלא לגרום סל לסובבים אותך.

האם הדרך היחידה להגיע לדבר היא ייסורים? לא. האם זו הדרך שבחר עבורך הקב"ה שהוא מכיר אותך ברמה הטובה ביותר ורוצה את הטוב ביותר עבורך, ולכן הוא החליט שלך דרך זו היא המתאימה - התשובה היא כן.

אינך רואה כעת דברים טובים, אולם אם תשדל ללמוד מכל מה שקורה לך ולעדן את מידותיך, תראה בכל ברכה גדולה בהמשך חייך.

חודש טוב ומבורך מלא בבריאות שמחה ואושר ללא ייסורים וחולאים רעים,

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות