שאל את הרב

הצילו !! ביקורת המקרא

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 11/06/13 16:27 ג בתמוז התשעג

שאלה

שלום לרב שרלו שליט"א

אני כותב אליך מתוך משבר גדול ונורא, מי יקימנו.

בעוונותי לא שמעתי לעצת רבותיי והלכתי ללמוד באוניברסיטה. במסגרת הלימודים שלי נתקלתי לראשונה בשיטות של ביקורת המקרא. בהתחלתי דחיתי את הכל בכלל בלי להקשיב אבל לאט לאט מה שביקורת המקרא אומרת נראה לי הגיוני מידי וגם נכון. אני מרגיש כי אני עומד בפני מפולת טוטלית של כל האמונה שלי וגם האמון שלי ברבנים שלי מאוד נחלש כי הם כנראה לא יודעים בכלל מה ביקורת המקרא אומרת אז איך הם יכולים להיות הרבנים שלי.

אני פונה אליך בתחינה שתתן לי איזשהו כיוון שיכול לעזור לי לעמוד מול כל הביקורת הזו ולהישאר ירא שמיים (אני נשוי לאישה צדיקה ואבא לילדים, אם זה חשוב).

אנא ענה לי מהר.

תשובה



שלום וברכה

איני יודע אם אתה צריך לברך "פוקח עוורים" או צריך לברך "דיין האמת". הדבר בעיקר תלוי בך. נפקחו עיניך לראות דברים שלא נחשפת אליהם קודם. הדבר יכול לעוור עיני חכמים ולסלף דברי צדיקים, והדבר יכול לחולל אצלך עומק הרבה יותר גדול של אמונה, של בינה במקרא, ושל יראת שמיים וקיום מצוות. הרבה מאוד תלוי בשאלה מה אתה תעשה ואיך אתה תשתמש בעולם שנחשף לפניך. שתי דרכים לפניך – של אור ושל חושך. בחר בחיים.
ביקורת המקרא – כשמה כן היא. היא מבקרת את המקרא. אולם לעתים המילה "ביקורת" היא מילה מטעה. ביקורת המקרא ביסודה אינה כותבת האם המקרא הוא טוב או רע. היא קוראת את התורה בעין ביקורתית. השורש היסודי שלה הוא ניסיון לקרוא מתוך התורה עצמה מה התורה עצמה אומרת על עצמה. היא אמורה לקרוא את התורה ללא הנחות קדומות (כאילו שהדבר אפשרי) וללא מגמות נגועות, אלא ביושר ובנקיות, ולבחון מה התורה אומרת על עצמה. אולם זו הצגה מאוד נאיבית של ביקורת המקרא. מגמת חלק גדול ממחולליה היה לקעקע את המקרא. מגמתם הייתה להוכיח כי מה שהמקרא אומר על עצמו, או מה שהמסורת אומרת על התורה – אינו נכון, אינו אפשרי, והוא הטעייה. חלק מתומכיה הגדולים הם בעלי אג'נדה ברורה – להרוס את האמונה במקרא.
בשל כך, נתפסת ביקורת המקרא על ידי נושאי דבר ד' כארורה שבתפיסות הרוחניות וכשיטות הלמדניות. היא כל כך בזויה, עד שהיא לא ראויה כלל ללימוד. ברוב מוחלט של הישיבות, מכל סוג ומכל זרם, כלל וכלל לא מתייחסים לדבריה, ומתעלמים ממנה לחלוטין. אני מעריך כי רוב מוחלט של בחורי הישיבה כלל לא מכירים את קיומה ברמה הכי נמוכה שיש. זו בהחלט שיטה אפשרית אולם יש בה שתי רעות. רעה ראשונה היא מה שאירע לך. אי אפשר לחסום את הידע באופן מוחלט, ולא מעטים הם בחורי הישיבה ובנות המדרשות השונות אשר נחשפים אליה בגיל מאוחר יותר. אז הם נכבשים בדבריה, נאלמים דומיה מול טענותיה, ונאלצים לפורר את עולם הרוחני. לא זו בלבד, אלא שחלקם מתמלא טינה כנגד רבותיו ומלמדיו על כך שהם רימו אותו, ולא הביאו לידיעתו את דבריה. קשה לי למנות את מספר הפונים אלי בתחושה של "אנא עזור לנו שלא ליפול לתהומות הכפירה" בשל התופעה הזו. אפילו בבחינת "דע מה שתשיב" הביקורת לא נלמדת כלל בעולם הישיבות, גם לא בישיבה שלי, אם כי הבחורים הלומדים בישיבה יודעים שהיא קיימת, ומכירים חלק מקושיותיה בהן אני משתמש, וכדלהלן.
אולם יש בזה גם נזק נוסף. ממורנו ורבינו הרב ברויאר, זכר צדיק לברכה, למדנו לעשות משהו אחר לחלוטין. ממנו למדנו כי עלינו "להוציא יקר מזולל". ביקורת המקרא מציעה דרך מסוימת לקרוא את העובדות בתורה. אי אפשר לעצום את העיניים בפני הקריאה הזו, מכמה סיבות: ראשית, לא ניתן לעצום עיניים, והדברים חודרים גם אם אדם מכסה את פניו בכמה כיסויים – בדיוק כפי שאירע לך; שנית, ברוב הנושאים של ביקורת המקרא עסקו כבר חכמינו, והם מלמדים אותנו להתייחס לטיעונים השונים של ביקורת המקרא. רק נזכיר את דברי חז"ל "אמר רבי חנינא כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את עולמו היה מסתכל במעשה הרשעים ולא היה מבקש לבראות את העולם דור אנוש דור המבול דור הפלגה ומעשה סדומיים והקב"ה חוזר ומסתכל במעשה הצדיקים באברהם יצחק ויעקב כולהם וחוזר ומסתכל ואומר בשביל רשעים איני בורא את העולם הריני בורא את העולם ומי שהוא חוטא אינו קשה לרדותו בו לפיכך היה מבקש לבראות את העולם בדין ולא היה יכול בשביל מעשה הצדיקים ומבקש לבראתו ברחמים ולא היה יכול בעבור מעשה הרשעים מה עשה שיתף שניהם מדת הדין ומדת רחמים וברא את העולם שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (פסיקתא רבתי מ)" שהוא התייחסות לפער שבין שמות ד' בפרק א של ספר בראשית ובפרק ב של ספר בראשית (הבסיס של תורת התעודות), אולם זו דוגמה אחת בלבד, ויש אין ספור נושאים ועניינים שהפרשנים לאורך הדורות עסקו בהם; אולם עיקר החשיבות של הוצאת יקר מזולל היא היכולת להשתמש בקריאת של ביקורת המקרא כדי לדייק הרבה יותר מה למעשה התורה אומרת, ואילו אוצרות טמונים בתוכה.
לאמור: ביקורת המקרא קיימת. לא ניתן להכחיש את עצם קיומה. ביקורת המקרא טוענת את טענותיה. מי שמבקש את אמיתתה של תורת אמת אינו עוצם את העיניים בפני טענות אלא מתמודד עימן. לביקורת המקרא יש מסקנות. מי שמבקש את אמיתתה של תורת אמת אינו מקבל את המסקנות של ביקורת המקרא, אלא משתמש במה שהיא פתחה בפניו כדי לגלות ולחשוף את המסקנות שלו הנובעות מקושיותיה של הביקורת. וכשאדם הולך בדרך זו הוא מגלה כי למעשה רוב מוחלט של פרשני המקרא הלכו בדרך זו, והם לא ברחו מקושיות, אלא התמודדו עימן במלוא העוצמה, ואנו מתברכים כל כך מהפירות שלהם.
או בניסוח אחר. ביקורת המקרא שואלת "האמנם" או "האם" והיא מבקש לקעקע את מה שכתוב בתורה. אני לא שואל שאלות על התורה בנוסח "האמנם" או "האם" ומאמין באמונה שלמה באמיתתה של תורת אמת, ובמחויבות ההלכתית הנובעת ממנה. אנחנו שואלים שאלה אחרת לחלוטין: מה כתוב בתורה, ואנחנו משתמשים גם בכלים שלה כדי לחשוף טוב יותר את הנאמר בתורה. כאמור, כך הלכו לאורך כל הדרך כל הראשונים, הן בפרשנות המקרא, והן בעניינים רבים ומגוונים אחרים. להוציא יקר מזולל - זו הדרך הראויה להתמודד עימה.
ביקורת המקרא לימדה בשאלותיה המדויקות בכתוב אותנו לחדד מה אומרת התורה לגבי האמונה כי משה רבינו כתב את התורה כולה (כבר חז"ל דנו בשאלת שמונת הפסוקים האחרונים, וראב"ע ב"סוד השנים עשר" ורבי יהודה החסיד בסוגיות רבות ומגוונות); ביקורת המקרא לימדה אותנו לברר מה התורה עצמה אומרת ביחס להבנה שכולה נאמרה מפי הגבורה פה אל פה למשה רבינו; ביקורת המקרא מחייבת אותנו לשים לב לעובדה שיש סגנונות שונים בתורה, וממנה צמחה תורת הבחינות של מו"ר הרב ברויאר זצ"ל; ביקורת המקרא מעלה שאלות רבות לגבי הסתירות במקרא, שאין מדרש חז"ל אחד שלא שם אליהם לב, אולם היא מחייבת טיפול מערכתי של המכנה המשותף של הסתירות, ולא רק בצורה מקומית, ועוד ועוד.
כל אלה הן פתיחות מצוינות להעמקה בתורה. אסור להכחיש כי הן עלולות חס ושלום להוביל לכפירה, כיוון שלכל אור גדול יש צל, וכל פתיחת לשון התורה יכולה להביא לקלקול המינים. גם ריבונו של עולם כתב בתורתו דברים העלולים להביא לכפירה נוראה, והמדרשים מציינים זאת כמה פעמים. אולם הפתיחות האלה ותשומת הלב ללשון התורה יש בהן כדי להביא אותנו למקומות הרבה יותר עמוקים והרבה יותר מבוררים בלימוד תורה, וזו הדרך בה הלכות גדולי ישראל העוסקים במקרא לאורך הדורות. דווקא הקריאה המדויקת ותשומת הלב לכל פרטי המילים שבתורה, תוך הצבת שאלות מתמידות העוסקות במה שהתורה מעידה על עצמה – היא שיכולה לגלות עולמות חדשים במקרא.
על כן, מה שאני מציע לך לעשות הוא להקשיב קשב רב דווקא לשאלות, ולזכור כי רבים רבים יראי השמיים שמכירים היטב את טענות הביקורת, ומסוגלים להוציא יקר מזולל, ולא רק להילחם בה מלחמת חורמה ושלילה, אלא להבחין בין הדברים שיכולים דווקא לקדם את הבנתנו בתורת האלוקים ובין הדברים שניתנים לדחייה בקלות, ובין הדברים שהם קושיא גדולה וצריך להתאמץ למצוא לה תשובה, ובין דברים שצריך להתפלל שד' יאיר את עינינו ביחס אליהם. ככל שתהיינה שאלות שאני יודע לענות עליהן – אשמח, ואם תהיינה שאלות שאיני יודע את התשובה עליהן – נחפש ביחד דמות גדולה שתתן לנו תשובות ראויות. אם נקבל אותן – נפלא, ואם לא –"נשים סכין בלוענו" (לאור חולין ו ע"א וברש"י שם), ונחפש רב גדול ממנו, עד שנמצא את התשובות הנכונות.

האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?

כל טוב

כתבות נוספות