היום של אחרי

שלום וברכה.

אכן יום המיתה הוא יום לא פשוט.

האדם נידון על כל חייו, ומה שכתבת על רגש הבושה הוא העונש הגדול ביותר: מעבר לעונשים אחרים המגיעים לאדם, הוא פשוט פוגש אב אהוב (ריבונו של עולם) שבאמת מאמין בנו ונותן לנו כוחות אדירים, ואם איננו עושים את רצונו ולא מיישרים דרכנו, הרי שבסוף אנו מתביישים מזה. משל למה הדבר דומה? לאבא ואמא שמאמינים לבניהם ולבניהם, והם סטו מהדרך, וכעת הם רוצים שוב אליהם, ועם כל החום של ההורים הילדים מרגישים דווקא בושה - איך עשיתי כך וכך.

עליך לדעת שאין דבר העומד בפני התשובה, ולעולם שערי תשובה לא ננעלו.

הבושה היא משום שאנו מרגישים שאכזבנו את אבינו שבשמים. ממילא ככל שנקדיש את חיינו לטוב ולברר יותר מה הקב"ה רוצה מאיתנו - הן בדברים הכלליים הנכונים כל יהודי באשר הוא - והן לדברים המיוחדים לנו מתוקף אישיותנו - שכן לכל אחד ואחת ישנו תפקיד המיוחד רק להם בעולם, כך נגרום נחת רוח רבה יותר לקב"ה.

איננו צריכים לחשוב רק לעשות נחת רוח, אלא לעשות את האמת כי זו האמת. לרצות להיטיב דרכנו כי כך ציוונו הקב"ה - להיות טובים יותר.

אמרו רבותינו בכמה מקומות כי מי שפשוט טוב ועושה את רצון הקב"ה הוא הגורם נחת רוח אמיתית לפני הקב"ה, והרי הוא כבן המתחטא לפני אביו (היינו כבן ששב לאביו).

לכן עלינו להתמיד בעשיית הטוב.

תשובה איננה רק מבעיות ומכשלים. תשובה היא כדי להשתפר ולתקן את המציאות. לעולם צריכים אנו לשאוף ורומם את המציאות מעלה מעלה. גם ללא השבירה והקלקול של החטא. המציאות בפני עצמה יכולה להתעלות עוד ועוד וזה תפקידנו.

כותב הרמב"ם בהלכות תשובה שחייב האדם לחזור מקלקולים וממעשים רעים שעשה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא עוד לעולם.

לכן בדוק את עצמך איפה נכשלת ונפלת, ואת זה תנסה לתקן. אם אתה מרגיש שכרגע זה גדול עליך, ואינך יכול להתמודד עם דברים אלו מבלי ליפול שוב, תשאיר בצד ולאחר שתצבור עוד טוב ועוד אור, תשוב ותילחם בזה שוב.

דרשו חז"ל על הפסוק: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, שצריך החוזר בתשובה לא לפרסם את חטאיו, והמטרה העיקרית היא כדי שלא לתת להם לגיטימציה, שיאמרו הנה זה חטא ועתה שב בתשובה ומשמע שהדבר אפשרי, ועוד סיבה היא שלא לזלזל בכבוד שמים. הקב"ה מוחק את העוון כששבים אליו באמת, ואם זה היה מאהבה אז הזדונות הופכות להיות אפילו מצוות! אולם עצם עבירת העבירה היא פגיעה ומיעוט בכבוד שמים. על מנת למנוע חילול שמו הגדול אינני מספרים לאיש על העבירות. אנו קוברים אותן ומצניעים אותן, ומתקנים אותן. בעצמנו. לא על ידי אחרים.

הנצרות חושבת שדווקא פרסום העבירה והודאה בפה עליה היא מחיקת העוון, וטוענת שדבר זה לא אפשרי על ידי עובר העבירה בעצמו, אלא על ידי מתווך, אולם אנו יודעים שמחיקת העבירה אפשרית רק על ידי עובר העבירה בעצמו, וזה כשבאמת ירצה לשנות דרכיו. את השינוי במידות ובהנהגות שלנו רק אנו יכולים לעשות.

לסיכום:

המשך לפעול בטוב, ולקבל על עצמך קבלות טובות שתוכל לעמוד בהן. בדוק עצמך ממעשים רעים גם בעבר, והתחרט עליהם וקבל על עצמך שלא לשוב לעשותם. אם היה משהו שאתה צריך לרצות גם בני אדם או משו שצריך להחזיר להם (כגניבה גזל וכד') עשה זאת אפילו בסתר בלי שידעו, וכך תתקן את כל עברך והכל יהיה נידון לטוב.

בהצלחה רבה במשימת חיינו לתקן עולם במלכות שדי.