שאלה
מגיל קטן אני הייתי רזה אבל לפני כמה שנים התחלתי להשמין ובלי לשים לב אני ילד שמנמן, לא שמן אבל שמנמן. לפני שנתיים אמא שלי נפטרה, היא הייתה העוגן שלי לגבי כל המצב הזה. עברו שנתיים ואני קולט את עצמי לא בכושר, הילד הכי איטי בכיתה, ומקנה בכל מי שהוא רזה ונראה טוב עם הבגדים שלו, אני מתחיל להתייאש מהמצב, אנא עזרו לי.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך אח יקר! איך המרגש? סליחה על האיחור הרב במשוב. מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו למצוא מענה בצורה הטובה ביותר! שאלתך טובה מאוד – זה לא יהיה קצר. ב"הצלחה :-)
נשמע לא קל לך להיות במצבך. זה ממש מבאס, מעציב ומכעיס להיות השונים בחברה עם כל מה שכרוך בזה. ועוד בגיל הפריחה שאתה בו זה אולי גם מוסיף רצון לצרוח.
ויש גם משו אחר שמחניק: זה מצב בו אנו יודעים שהיה לנו את מה שאנחנו מבקשים, שאנו יודעים שהרצונות הללו לא "חלומות באוויר" ושיש בנו את הכוח להצליח מכיוון שעשינו את זה פעם – אבל אנחנו לא מצליחים...
וכמו שכתבת, עזר כשהיה עוגן לקשיים, קל וחומר עוגן שהעוגן הוא האמא היקרה שמטפלת בכל אחד מגיל אפס. וכשהיא לא נמצאת לא קל להכיל את הכול על עצמנו לבד, לא משנה כמה זמן עובר...
אחי, אתה גיבור ענק! כל ה"סופר-הירווס" בעולם קטנים עליך.
ברשותך, נתחיל ממעשה שמובא בתלמוד: "תנו רבנן: 'לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז; מעשה שבא רבי אלעזר ב(ן) רבי שמעון (בר יוחאי) ממגדל גדור, מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר; אמר לו (האיש): "שלום עליך רבי" ולא החזיר לו. אמר לו (רבי אלעזר): ריקה! כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך!?
אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני (=הקב"ה): כמה מכוער כלי זה שעשית!
כיון שידע (רבי אלעזר) בעצמו שחטא - ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו: נעניתי לך! מחול לי! אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו 'כמה מכוער כלי זה שעשית'!
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו; יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו "שלום עליך רבי רבי מורי מורי"
אמר להם (האיש): למי אתם קורין 'רבי רבי'? אמרו לו: לזה שמטייל אחריך! אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל!
אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי!
אמרו לו: אף על פי כן מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז!" (גמרא מסכת תענית, דף כ' עמוד ב').
יכול להיות שתגיד: "יופי של סיפור לפני השינה. מה הקשר? ההקבלה של השמנה זה מכוער? תודה רבה – עודדת אותי...".
אז זהו, שממש לא. אותו אדם אולי היה מכוער אבל גם הייתה לו אמונה חזקה בריבונו של עולם!
לכל דבר בעולם יש אין-סוף היבטים. דוגמה: היבט א' - המחשב שאני כותב בו עכשיו בצבע שחור, היבט ב' – הוא מחשב נייד.
ברשותך, נחליף את ההגדרה "היבט" בהגדרה "פרספקטיבה". כמו למחשב - גם לחיינו הפרטיים יש אין סוף פרספקטיבות. נכון, יש מעציבות ויש שליליות אבל יש גם משמחות ויש גם טובות!
כאן אני בא ומבקש שתשאל את עצמך - האם ה"שמנמנות" אותה אתה מתאר וכל שאר הקשיים שציינת כוללים את כולך? אין לך יותר פרספקטיבות אישיות חוץ מהם? שום משמעויות מיוחדות-מייחדות, כמו למשל - משמעות בסיסית של נשמה יהודית מיוחדת? (שזה בומבסטי!)
הקב"ה ברא כל אדם עם נשמה מיוחדת, במקום מדויק, עם התמודדויות אישיות מדויקות ועם כוח וכלים מדויקים (החיוביים והשליליים) להצלחת משימותיו בעולם.
מה שמשנה את חיינו זה בסופו של דבר קשור לצורת הסתכלות - במה אנחנו בוחרים להתמקד?
אפשר לומר: נו בטח, אם נרכיב כל יום כל היום משקפיים ורודים ונחשוב שכל דבר קטן הוא שיא המשמח – בטוח נהיה מאושרים ונשכח מהמציאות המכאיבה. זאת סתם עבודה על עצמנו, יש סיכון שבשלב מסוים המשקפיים ייפלו ושוב ניכנס לדיכאון.
אבל מה שאמרנו עד עכשיו זאת לא ראייה שונה. כאן אנחנו כן כוללים את הצדדים הרעים והשליליים (המשקפיים השחורים) עם הטובים והחיוביים (המשקפיים הוורודים) – אבל אנו מעדיפים להתמקד, להדגיש ולפתח את הצדדים הטובים!
מה זה אומר "להתמקד, להדגיש ולפתח"? ניתן כמה דוגמאות מהשאלה:
ראשון - אתה בנאדם משקיען ויש לך רצון לשינוי כיוון ולהתקדמות, ומשתדל ומנסה בכל הכוח לממש זאת. זה הדבר שהכי חשוב ביציאה מייאוש. זה גם נותן יכולת לשכנע אנשים אחרים להשקיע ולהתקדם אפילו דרך התת מודע.
שני – אתה בעל רגש חזק וקולט את עצמך במידה כזאת או אחרת. וכך יש לך יכולת לכוון אנשים אחרים לקלוט את עצמם.
ואני לא מכיר אותך אישית – אבל בטוח שיש עוד דברים שאתה טוב בהם!
כיצד מוצאים דברים טובים בעצמך? דרך הפעולה דורשת השקעה - אך הסיכויים להצלחה טובה בתוצאותיה שוות כל מאמץ!
שלב א. לעשות טבלה בת 3 עמודות עליה עובדים במשך שבוע שלם רצוף. בעמודה הימנית כותבים היבטים חיוביים, בעמודה השמאלית כותבים היבטים שאינם חיוביים (לדעתנו) ובעמודה האמצעית כותבים היבטים ניטראליים (לדעתנו).
שלב ב. בשבוע הבא אחריו כל יום מעיינים לפחות פעם אחת על ההיבטים וממרקרים/מדגישים את אלו שאפשר לשפר או ליישם אותם בחיינו בצורה טובה.
שלב ג. לשמור טוב את הטבלה לעצמנו ולהביט בה אם מרגישים צורך. אפשר תמיד להוסיף היבטים לעמודה החיובית או להעביר אליה היבטים מהעמודות האחרות (בלי לשקר לעצמנו), אך אין מצב שהיבט מהעמודה החיובית יעבור לאחרות כי יש בהיבט הזה חלק טוב (אי אפשר להגיד "יש בזה דבר חיובי, אבל...").
שוב, כל הטבלה שתכתוב לא תכלול את כולך – וזה מעולה! יש לך עוד חיים שלמים לגלות את כל מה שטמון בך!
עכשיו מגיעה שאלה נוקבת - מה הסיבה שהקב"ה "שם בנו" דברים שליליים והציב אותנו בהתמודדויות מכאיבות?
בעיקרון, איננו יכולים להבין מה הסיבה כי איננו הקב"ה, מה שכן – אנו מקבלים היבטים גשמיים, רגשיים או רוחניים (במודע או בתת מודע) שנוצרים בעקבות התמודדויות אלה.
בעזרת כל היבט שניתן לנו אפשר להשפיע בצורה שונה ולמלא בעולם את משימותינו השונות אותן רק אנו יכולים לבצע.
דוגמה אפשר לקחת מאסתר המלכה.
מצד אחד: אחד ההיבטים השליליים היה – נגזר על אסתר עם המלך אחשוורוש הרשע (שיחסיו לנשים ידועים מהמגילה).
מצד שני: באותה מידה אחד ההיבטים החיוביים שלה היה – אם תגלה למלך שהיא יהודייה ותתרצה אליו, יהיה לה סיכוי רב לבטל את גזרת המן הרשע, ולהציל את עם ישראל משואה עולמית!
היא מילאה את אחת ממשימות חייה דרך פרספקטיבה הזאת. כמו שאומר מרדכי: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר, פרק ד' פסוק י"ד).
הערה חשובה מאוד: לכל מה שהקב"ה "שם בנו" יש מטרה מיוחדת. אבל זה כלל לא אומר שאיננו יכולים לשנותו אם נתאמץ!
חכמים אומרים שהקב"ה לא רוצה שנפסיק להתקדם, אלא הפוך לגמרי - הקב"ה מצפה ממנו שנתקדם וכך נהיה מאושרים כל הזמן!
נסיים ברשותך, בדברי [הרב קוק זצ"ל] שמבאר בספר "[עולת ראי"ה]" חלק ב´, את סוף הווידוי של תפילת יום כיפור - "אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי":
"לפני שנוצרתי, כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר (כלומר- אם הייתי נצרך בעולם, אם הייתה לי שליחות- הייתי צריך להיברא), וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להיבראות,
ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות...".
אני ממליץ לך על דרך של לימוד ועשייה שאולי תעזור:
לימוד - להעמיק בעניין הזה של ראיית הטוב, למשל הספרים של צבי אייל (הם קלילים לקריאה וקלים להבנה).
הספר שעוסק בכך רבות הוא "אוהב ימים", אבל גם שאר הספרים שלו "מי שטעם יין הונגרי" ו"כששומעים סיפור זה אחרת" עוסקים בעניינים הללו.
עשייה – חוץ מכתיבת הטבלה עליה דיברנו, כדאי לנסות כמה שיותר (אבל בקצב איטי) לתת מעצמנו כלפי הסביבה, להיות משמעותיים. להתחיל בסביבה הקרובה (משפחה, חברים) ואחר כך לכלל (לחבר'ה הכללית). אפילו דברים קטנים כמו אחריות שטיפת כלים או שחנ"ש.
עשייה נוספת – שיתוף: זה עוזר המון! אתה יכול לשתף מדריך, חבר שאתה סומכת עליו, בן משפחה, מורה, וסתם אדם שאתה מכיר וסומך עליו. אם אתה לא מוצא אדם כזה.
אתה יכול לפנות לאיש מקצוע באזורך שיכוון אותך ויסייע לך (3/4 מאנשי העולם פונים). אם אתה מעוניין באיש מקצוע כזה ואתה לא יודע איך למצוא אותו, אתה יכול לכתוב לי למייל וביחד נחפש אדם כזה שמתאים לך.
ואחרונה – תפילה לקב"ה במילים שלך בכל עת שתרצה. הוא תמיד לידך ומאזין לך, כי "קרוב יהוה לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע” (תהלים, פרק ל”ד פסוק י"ט).
שמחתי לענות, ואשמח לדעת אם עזרתי.
אתה מוזמן לשלוח תגובה למייל שלי על כל דבר.
ב"הצלחה בכול ושנה טובה ומתוקה!
דורון
dozkih@gmail.com